מה שבטוח- ביטוח

לכל מי שעשה מילואים לאחרונה אוצו רוצו לפדות את תשלומי המילואים לפני העיצומים הבאים של המוסד לביטוח לאומי. לכל אלו שחולקים את אותו תחביב כמוני: הליכה לסניפי ביטוח לאומי ללא שום סיבה ממשית מלבד ההנאה שבהצטופפות בתורים גם גם אוצו רוצו. פסיקה כל כך פרגמטית ומחוברת למציאות מזמן לא ראיתי ואני מתכבד שלא לומר נהנה להביאה אליכם.
זוהי בקשה למתן צו זמני המורה למשיבים לבטל את העיצומים בהם הם נוקטים מיום 26.7.09 במשרד הראשי של המבקש ובכל סניפיו ברחבי הארץ, לאסור על המשיבים לנקוט צעדים ארגוניים ו/או שיבושים בעבודה ו/או עיצומים ו/או שביתות חלקיות כלשהן, ולהורות למשיבים לקיים עבודה סדירה ומלאה לאלתר, עד למתן החלטה בסכסוך הקיבוצי. ביום 11.1.09 הודיעו המשיבים 1-3 על שביתה או השבתה, על פי הוראות סעיפים 5א' ו-5ב' לחוק ישוב סכסוכי עבודה, התשי"ז-1957. מוקדי הסכסוך הם: קליטת עובדי מוקד צפת כעובדי המבקש; שינויים מבניים חד צדדיים שבכוונת המעסיק לנקוט, ואשר הינם בעלי השלכות משמעותיות מבחינת זכויות העובדים, תנאי עבודתם, סדרי עבודתם, שכרם, קידומם בעבודה וביטחונם התעסוקתי, לנוכח החשש מצמצומים; ודרישת נציגות העובדים לנהל משא ומתן בנוגע למטלות נוספות שבכוונת המבקש להוסיף לעובדים, לרבות "חוק לרון", בשים לב לכך שכבר היום קיים אצל המבקש מחסור חמור בכוח אדם. השביתה הינה אמצעי מוכר בדין, שנועד לשכנע את המעסיק לשנות מעמדותיו במשא ומתן הקיבוצי. כבר נפסק לא אחת כי אין מקום לפקפק במעמדה הרם והמוגן של חירות השביתה, וכי יש לראות בה לפחות מסורת מקודשת, עד כדי כך שאין מתירים להרהר אחריה. אף על פי כן, ולמרות מעמדה הרם של זכות העובדים לשבות, חירות השביתה, ככל חירות או זכות אחרת, אינה מוחלטת אלא יחסית, ויש לאזנה עם זכויות, שיקולים ואינטרסים אחרים, ובהם נזקו של המעביד ושל צדדים שלישיים, והפגיעה בזכויותיהם. לא רק פגיעה באינטרסים אחרים תגביל, במקרים הראויים, את זכותם של עובדים לשבות, אלא גם סוג השביתה הננקטת. באחרונה שב בית הדין הארצי והדגיש כי גדרי חירות השביתה ייקבעו בהתאם לסיווגה כשביתה כלכלית, פוליטית או מעין פוליטית. עיון ב"עניינים שבסכסוך", מגלה כי העניינים שבגינם מתקיימים העיצומים בענייננו הולמים היטב את הגדרת העיצומים במקרה זה כ"שביתה כלכלית" לכל דבר ועניין. העניינים נוגעים באופן ברור במניעת פגיעה בתנאי עבודת עובדי המוסד, בשיפורם של תנאים אלה, ובחתימה על הסכם קיבוצי. משהגענו למסקנה כי מדובר בשביתה כלכלית, וכי ניתנה הודעה כדין על השביתה, נותרה לדיון השאלה האם הצעדים הארגוניים שבהם נקטו המשיבים עונים על דרישת המידתיות. המוסד לביטוח לאומי משרת את כלל תושבי מדינה ישראל, אולם חלק נכבד מן הפונים לקבלת גמלאות וסעדים אחרים מן המבקש נמנים עם האוכלוסיות החלשות, והם זקוקים לעזרה, ומתדפקים על שערי הסניפים ברחבי הארץ, לעיתים לצורך קבלת סיוע במימון אמצעי מחיה בסיסיים. במיוחד נכונים דברים אלה בתקופה זו שאנו נמצאים בה, וכאשר חלק מהפונים נפגעו בעקבות המשבר הכלכלי. משכך, האמצעי שננקט על ידי המשיבים, בדבר אי קבלת קהל, הינו בלתי מידתי, והוא פוגע בפונים מעל הנדרש. הבקשה לביטול העיצומים נדחית, בכפוף לכך שעובדי המוסד לביטוח לאומי ישובו לקבל קהל כמקודם.

מסתבר שמסעודה מנתיבות יכולה לתבוע את רפיק משכם בבית משפט לעבודה בת"א. דו הקיום במיטבו, או שמא בריונות משפטית ישראלית? כל אחד יענה על השאלה לפי השקפתו הפוליטית.

המערער הוא אזרח ישראלי (לא אם תשאלו את ליברמן), עורך דין במקצועו, שכתובתו בעיר אום אל פחם. המערער הועסק על ידי העמותה כיועצה המשפטי מיום 1.5.01 ועד שפוטר מעבודתו ביום 18.9.03. העמותה, שמקום מושבה בעיר רמאללה (לא רמלה), פעילה בתחום זכויות האזרח וזכויות עובדים. עיקר פעולתה בשטחי הרשות הפלשתינית (להלן גם: הרשות). בין המערער לבין העמותה נחתם הסכם עבודה שתוקפו לשנתיים. ההסכם כתוב בשפה הערבית ונחתם בשטחי הרשות. המערער תבע את המשיבה בגין זכויות סוציאליות שונות שבהן לטענתו קופח על ידה. בית הדין האזורי קיבל את בקשת המשיבה ומחק את התביעה על הסף. השאלה בדבר סמכותו של בית הדין להיזקק לתביעתו של המערער, אזרח ישראל המתגורר בה, כנגד העמותה, שהיא אישיות משפטית מאוגדת הפועלת בשטחי הרשות הפלסטינית, צריכה להתברר משלושה היבטים נפרדים הכרוכים ושלובים זה בזה: הסמכות הבינלאומית, הסמכות המקומית ו"הפורום הנאות". בקשר ל"קניית" סמכות בינלאומית, בית הדין בישראל יכול "לקנות" סמכות לדון בתביעה שהוגשה נגד תושב חוץ, מכוח מסירה כדין של ההזמנה לנתבע. ביום 26.10.05 הגיש עו"ד ב"כ העמותה בקשה להארכת מועד להגשת כתב הגנה. בהודעתו לא נמצא אף לא רמז לטענה בדבר העדר סמכות בינלאומית לבית הדין. מן ההודעה משתקפת קבלת מרות ובקשה מבית הדין לגלות אורך רוח מבחינת המועדים. חזקה על עורך דין כי מוכרות לו ההוראות שבצו בדבר המצאת מסמכים לרשות הפלסטינית, ומשלא העלה כל טענה לעניין זה, משמע קיבל על עצמו כי נתונה לבית הדין הסמכות הבינלאומית. לאחר שערכאה בישראל "קונה" סמכות בינלאומית לדון בתביעה, נתון לה שיקול דעת שלא להיזקק לתביעה, מקום שבו קיים פורום זר אחר שהינו "הפורום הנאות" לברר את התביעה. הלכה פסוקה היא כי בית הדין בישראל יגיע למסקנה כי אינו הפורום הנאות לדון בתביעה במקרים חריגים בלבד. נטל השכנוע מוטל על הטוען לקיומו של פורום נאות זר. אכן המערער שימש יועצה המשפטי של העמותה שהתאגדה בשטחי הרשות ומקום מושבה ברמאללה. השפה שבה נכתב הסכם העבודה עימו היא השפה הערבית. כל אלה אכן מטים את הכף לקבוע כי בית הדין בישראל אינו בבחינת פורום נאות לדון בתביעה. עם זאת ומנגד, מתברר כי המערער הינו אזרח ישראל, שמקום מושבו בעיר אום אל פחם שבתחום ישראל. בין היתר, בבסיס ההתקשרות בין הצדדים, העובדה שלמערער רישיון לעריכת דין בישראל, וכי הוא מוסמך להופיע בבתי משפט בישראל. כל אלה הן בבחינת זיקות המבססות את היותו של בית דין בישראל פורום נאות לדון בתביעה. לשאלת הדין החל יש משקל בבחינת הזיקות הרלוונטיות בקשר לשאלה בדבר הפורום הנאות, אלא שאין הוא בבחינת משקל מכריע. בשים לב לכך שאין בהסכם הוראה ברורה לעניין ה"דין החל", המסקנה היא כי מירב הזיקות, שהן בבחינת זיקות משמעותיות ביותר, קושרות את החוזה שבין הצדדים לדין הישראלי. ואני שואל.. לא היה ניתן לסיים את את המחלוקת בפיקניק משותף עם חומוס מאום אל פאחם, מסבחה מרמאללה, בקלאווה מרמלה, זיתים סורים ושירי ארץ ישראל?

רשות שדות התועופה VS ישראל אטיאס

אני מת לטוס לחו"ל. אני בטוח שגם אתם. התחושה הזאת של החופש, תחושת האומניפוטנטיות האוחזת בנו כאשר אנו יוצאים לארצות ניכר שבאמתחתנו מטרה אחת ויחידה: להינות (ולחזור עם מגבת או שתיים). תחושת החופש מתחילה לחלחל כבר כשמגיעים לשדה התעופה, מבחינת התודעה שלנו זהו שטח מפורז בין החיים האמיתיים שלנו לאוטופיה החופשתית. כבר בו מתחילים לחוש טוב מבדרך כלל. מתבקש מצידי לומר שגם לכתוב על שדה התעופה מעורר בי תחושות נפלאות שכאלה, אך זה לא המצב, תהנו.
מתוקף חוק רשות שדות התעופה (הוראת שעה), תש"ם-1980 נחתם בין רשות שדות התעופה לבין הממשלה סיכום דברים שלפיו חלק מהתקנים במסופים יהיו של עובדי רשות וחלקם יהיו של עובדי חברות המבצעות את רוב עבודת הפעלת המסופים. דה פקטו, הפעילה ומפעילה הרשות את המסופים באמצעות חברות, המספקות מגוון שירותים ופועלות במסגרת הסכמי התקשרות הנערכים מעת לעת, בעקבות עריכת מכרזים. בתקופה הרלוונטית, הפעילו שלוש חברות את המעברים, ביניהם המשיבה 2. המערערים הועסקו במסופי מעבר היבשתיים. לדידם, הם הועסקו רשמית על ידי החברות אבל בפועל הופעלו על ידי הרשות ושימשו בתפקידים בכירים במסופים, כך שיש לראות בה מעסיקתם לכל דבר ועניין.
במבט-על, על כלל הפעילות במסוף עולה, כי הרשות ביצעה את הניהול הבכיר, המדינה ביצעה את ענייני המכס והשיטור, והחברה ביצעה את הפעולות האחרות של הפעלת המסופים. הנאמר לעיל, בהכללה, לגבי הפעלת המעברים נכון גם לגבי המערערים. חוזה העבודה הכתוב, ולפעמים הלא כתוב, היה עם החברה. הם קיבלו את שכרם ותנאים נלווים מהחברה. הם גויסו על ידי החברה כאשר קבלתם לעבודה נעשתה באישור מנהל המסוף מטעם הרשות. תפקידם הבכיר של המערערים אינו הופך אותם לעובדי הרשות. המסגרת של מיקור חוץ שנקבעה בהסכמים של הרשות עם המדינה ועם החברה כללה עובד בכיר בכל מעבר, כדי לדאוג לביצוע עבודת הפעלת המעבר. אכן, עבודתם של המערערים היתה דומה מאד לזאת של חלק מעובדי הרשות במעברים, אולם אין בכך כדי להפוך אותם לעובדי הרשות. במקרה הרגיל של מיקור חוץ, החברה שמזמינה מיקור חוץ מוסרת לחברה אחרת חלק מעיסוקה ועיקר העבודה נעשה במפעל של החברה שקיבלה על עצמה לספק את המוצר או חלקים ממנו. צורה נוספת של מיקור חוץ היא ביצוע פונקציות במפעל של המזמין על ידי חברה חיצונית. המקרה שבו אנו דנים שונה ממקרים אחרים של מיקור חוץ של פונקציות בהיקפו, שכן הרשות מפעילה את מעברי הגבול בעיקר באמצעות עובדי חברת שמירה ובטחון המהווים כ- 90% מהעובדים במעברים אלה. כך שלפנינו מקרה של מיקור חוץ של פונקציות רבות ושונות, היינו, לא רק של עובדי אבטחה או ניקיון אלא כמעט של מפעל שלם. מדובר במיקור חוץ אותנטי שנעשה בנסיבות העניין מסיבות ומשיקולים לגיטימיים – בהם בעיקרם שיקולים תפעוליים ותקציביים. כמו כן, העסקה באמצעות מיקור חוץ נעשתה על פי תכתיב של המדינה שעוגן בהסכם בין הממשלה לרשות מיום 4.9.1995. ועוד, אין מקום לשלול את טענת הרשות, כי העסקה כזו נדרשת על מנת לאפשר גמישות שתתאים לנסיבות הדינאמיות של הפעלת המעברים, שהן – בין היתר – פועל יוצא של שינויים פוליטיים וביטחוניים שאינם בשליטת הרשות.
כתוצאה מכל הנאמר לעיל נדחתה התביעה להכיר ברשות שדות התעופה כמעסיק בנסיבות בהן מוּקר החוצה חלק הארי של ניהול מסופי המעברים היבשתיים בגבולות המדינה. ואנחנו? אנחנו נתרפק על הטיול האחרון שלנו בחו"ל

יש לך שקל?

אתמול מצאתי חמישה שקלים על המדרכה, עוד לפני שהספקתי להתכופף ולהרים את המטבע קפצו עלי פקחי מס הכנסה וגבו ממנימס מופלג, מהון של חמישה שקלים נותרו רק שלושה ונאלצתי להסתפק בארטיק קרח. פסק הדין לפנינו פותח צוהר של תקווה למוצאי השקלים באשר הם. תתקשרו מהר לדוד העשיר מאמריקה, זה הזמן לקבל מתנות. השאלה המתעוררת בערעור זה היא, האם "תמיכת קרובים", במקרה זה אחות וגיס, בסכומים צנועים מהווה "הכנסה" כמשמעות מונח זה בחוק הבטחת הכנסה, התשמ"א - 1980 השוללת את הזכאות לגימלה על פי החוק באופן חלקי או מלא. בית הדין האזורי בבאר שבע השיב על כך בחיוב, ומכאן הערעור שבפנינו.
יש לקבל את ערעור המערער. התכלית החקיקתית של חוק הבטחת הכנסה היא להעניק את הגמלה למי שאין לו הכנסה והוא אינו יכול להפיק הכנסה מטעמים שאינם תלויים בו. אין מחלוקת, שתמיכת קרובים, אינה בגדר "הכנסה" כמשמעותה בסעיף 2 לפקודת מס הכנסה. מבין החלופות האחרות של הגדרת המונח "הכנסה" בסעיף 9(א) לחוק הבטחת הכנסה, החלופה היחידה הרלבנטית היא זו הקבועה בסעיף 9(א)(4) לחוק שעניינה: "סכומים שיראו אותם כהכנסה מנכס, אף אם אין מופקת ממנו הכנסה". על פי סעיף זה, אכן סכום כסף יכול להיחשב "נכס" היכול להפיק הכנסה כל עוד אין המדובר בסכום "שאינו מובא בחשבון" כקבוע באחד החריגים לסעיף 9(ג) לחוק. במקרה הנוכחי, הסכום שאינו מובא בחשבון הוא סכום שאינו עולה על הסכום הממוצע במשק כפול 6. אין מחלוקת, שבחודשים הרלבנטיים לערעור זה לא עלה הסכום שניתן במתנה למערער על ידי קרוביו על פי 6 מהשכר הממוצע במשק. אשר על כן ובנסיבות אלה, לא יחול סעיף 9(א)(4) לחוק שעניינו סכומים שיראו אותם כהכנסה מנכס, מפני שבשל החריג הנ"ל להגדרת נכס, אין הכספים שהוענקו למערער על ידי קרוביו בבחינת "נכס" בשל גובהם, ולכן לא תחול לגביהם ההגדרה של הכנסה "מנכס". אכן, אילו עלה סכום הכספים במקרה דנא על פי שש מהשכר הממוצע במשק, היה מקום לבחון, מהי ההכנסה בפועל המופקת מאותם כספים. תכליתו של חוק הבטחת הכנסה היא להעניק גמלה לסיפוק צרכים חיוניים מינימליים למי שאין לו הכנסה, ואינו יכול להפיק הכנסה מטעמים שאינם תלויים בו. לצורך מימוש תכלית זו, קובע החוק מפורשות כי לא כל הכנסה המתקבלת אצל המבוטח היא הכנסה לצורך החוק. רק "הכנסה" המפורטת בסעיף 9 לחוק היא "הכנסה" לצורך חוק הבטחת הכנסה ויש להביאה בחשבון בחישוב גמלתו של המבוטח. במקרה הנוכחי, סכומי הכסף שהתקבלו מקרובי משפחתו של המערער אינם בגדר "הכנסה". הגמלה המשתלמת לזכאי היא בהחלט בסכום נמוך, והיא אכן מינימלית. בנסיבות אלה, אין לתמוה על בני משפחה המתנדבים לסייע למערער מדי פעם בהתאם לאפשרויותיהם להגדיל במשהו את ההכנסה לה הוא זכאי מכח החוק ולשפר על ידי כך במעט את מצבו, בו הוא נזקק לכלכל את ביתו. הדרישה לנגוס בגמלה בשל סיוע צנוע וולנטרי לא קבוע של קרובים אין לה הגיון כלכלי או חברתי. היא מתעלמת מגובהה של הגמלה לעומת הצרכים האלמנטרים החיוניים של משפחה, שספק אם הם יכולים לבוא על סיפוקם בסכום הגמלה. השקפת המוסד מתעלמת, לכאורה, מגישה זו וממוסד העזרה ההדדית בחברה הישראלית שיש לו יסודות עמוקים במורשת ישראל הבא לידי ביטוי, בין השאר, בגמ"חים למיניהם. עזרה כספית וולנטרית לא קבועה ובלתי מחייבת של בני משפחה שהיא, למעשה, בגדר מתנה, ולא ראוי שתשחרר את המדינה מלשלם את סכום "הרצפה" שהיא משלמת באמצעות הגמלה. אין בנמצא מקור הכנסה בחוק הבטחת הכנסה ש"העזרה המשפחתית" דנא יכולה להיכלל בו. הערעור מתקבל. המערער יהיה זכאי למלוא הגמלה בגין החודשים בהם נשללה ממנו באופן מלא או חלקי בשל סכומי הכסף שהופקדו בחשבון הבנק שלו על ידי קרובי משפחתו.

הצלמניה

זוכרים את דוגי האוזר? אח"כ הגיע עלינו לטובה אי. אר והיום כולנו מכורים להאוס. אז גם אני החלטתי להצטרף לטרנד ולהתחיל בסידרת בית חולים משלי... להלן תקציר הפרק הראשון:

מהות התביעה: מרכז רפואי אסף הרופא, הינו בית חולים ממשלתי ועובדיו נמנים על עובדי המגזר הציבורי. הרנטגנאים במוסד זה הועסקו משך שנים בשתי צורות העסקה: רובם הועסקו כעובדים קבועים שעליהם הוחל ההסכם הקיבוצי ואילו מיעוטם הועסק כ'תורני חוץ' שהוצאו חד-צדדית על ידי הנהלת בית החולים מההסכם הקיבוצי ומעמדם הוסדר ב"חוזה עבודה אישי להעסקת עובד" שהתחדש מעת לעת. העבודה הנעשית על ידי הרנטגנאים הקבועים המועסקים על פי ההסכם הקיבוצי זהה במהותה לעבודה המבוצעת על ידי תורני החוץ. בפסק דין מיום 29.7.2008, התקבלה תביעת הטכנאיות.
מכוח סעיף 15 לחוק הסכמים קיבוציים חל ההסכם הקיבוצי על כלל עובדי הרנטגן המועסקים בבית החולים הלל הרופא, בו עבדו הטכנאיות. סעיף 15(3) לחוק מחיל את הוראות ההסכם הקיבוצי על "על כל העובדים מהסוגים הכלולים בהסכם". לשונו של ההסכם הקיבוצי המיוחד החל בענייננו, קובעת מפורשות כי הוא חל "על כל הרנטגנאים בדירוג הרנטגנאים המועסקים בשירות המעסיקים החתומים על הסכם זה". מכאן, כי תחולתו של ההסכם הקיבוצי של עובדי הרנטגן במגזר הציבורי מותנה בשני תנאים. התנאי הקובע כי על העובד להיות רנטגנאי. מבחינת מהות עבודתן, הטכנאיות הינן רנטגנאיות כמו כל עובד רנטגן אחר בבית החולים. התנאי של העסקה בדירוג הרנטגנאים. הטכנאיות לא הועסקו בתנאי העבודה שנקבעו בדירוג הרנטגנאים אלא לפי חוזה עבודה אישי. על מנת לפרש את המלים "בדירוג הרנטגנאים" עלינו להתחשב במכלול הוראות ההסכם הנוגעות לסוגייה, וזאת על רקע ההקשר התעשייתי אשר מעוגן בהסכם. משמעות הסעיף היא, כי תנאי העבודה של עובדי רנטגן יינתנו רק למי שעוסק בפועל במקצוע והיישום של רעיון זה הוא בכך שההסכם חל על עובדים ב"דירוג הרנטגנאים". ההסכם יצא מנקודת הנחה, כי עובד רנטגן העוסק במקצוע ידורג בדירוג הרנטגנאים. אין בהסכם קיבוצי הסכמה שהמעסיק יכול לקבוע – חד-צדדית – איזה עובדי רנטגן יקבלו את התנאים שנקבעו בהסכם ואיזה יוצאו מתחולתו, ואין הגיון בהסדר כאמור שנראה, על פני הדברים, כי יש בו כדי לחתור תחת התפישה שביסוד משפט העבודה הקיבוצי. על כן, ההסכם הקיבוצי חל על "כל" עובדי הרנטגנאים המועסקים בבית החולים אסף הרופא. פירוש אחר אינו תואם את הנורמות ביחסי עבודה קיבוציים. ארגון יציג מייצג את כל העובדים ביחידת המיקוח. הוצאת עובדים מיחידת המיקוח מחלישה את הארגון היציג, שלא לצורך ובאופן שאינו עולה בקנה אחד עם הרצוי והראוי. משאין סעיף כזה בהסכם הקיבוצי הנהלת המפעל אינה רשאית להעסיק עובדים לפי חוזה אישי שתנאיו פחות טובים מתנאי ההסכם. תופעה של הוצאת עובדים מתחולתו של הסכם קיבוצי באופן חד-צדדי, עומדת בניגוד למושכלות יסוד של משפט העבודה הקיבוצי, השוללות פעולה חד-צדדית של המעסיק או של גורם אחר, שתכליתה להחליש את הארגון בדרך עקיפה ושלא במסגרת משא ומתן קיבוצי.

הבנתם חברים? בפעם הבאה אם חס וחלילה תעשו צילום עקב בליעה בשוגג של אטב כביסה, תדעו שמי שמצלם אותכם כפוף להסכם הקיבוצי, ובינינו..אין הרבה מחשבות יותר מרגשות מזו.

שיא האופנה, להשתמש בירח כנזם לאף

תפוס לי הצוואר.. זה לא אמור לעניין אף אחד, אבל עם המיתון הרובץ בפתחינו מסתבר שזו הזדמנות להגדיל את ההכנסות. נראה, אולי אני אארגן לעצמי גם איזו ציפורן חודרנית בשביל לטוס לברזיל בקיץ. עסקינן בתובענה, במסגרתה מבקשת התובעת להכיר בפגיעה האורטופדית בעמוד השדרה הצווארי כתאונה בעבודה.
בתי הדין לעבודה מייחסים בד"כ משקל רב לחוות דעת המומחה מטעם בית הדין, זאת מטעם שהאובייקטיביות של המומחה מטעם בית הדין גדולה יותר ומובטחת במידה מירבית. בשאלות רפואיות יסמוך ביה"ד את ידיו על חוות דעת מומחה ומסקנותיו ולא יסטה מהן, אלא אם קיימת הצדקה עובדתית או משפטית יוצאת דופן לעשות כן. המומחה שלל קיומו של קשר סיבתי בין מצבה הרפואי של התובעת בכל הקשור לעמוד השדרה הצווארי לבין תנאי עבודתה. המדובר בקביעה רפואית אשר הובאה במסגרת חוות דעת מפורטת ומנומקת, וראוי לקבלה . המומחה ביסס מסקנותיו על החומר אשר הונח בפניו, תוך שהוא קושר היטב בין זה לבין זה. עסקינן בקביעות רפואיות גרידא, מטעם מומחה אשר מונה על ידי בית הדין, בהן בית הדין אינו נוהג להתערב. המומחה פירט את נתוניה הרפואיים האישיים של התובעת, והחיל אותם על תנאי עבודתה כפי שנקבעו על ידי בית הדין. בקיצור, אכזבה, התובענה נדחתה ואת השלמת ההכנסה שלי אצטרך למצוא במקום אחר.

אנו האזרחים הקטנים

אפתח בגילוי נאות: אני אזרח קטן(!!!) וככזה מצאה חן בעיני היחס החריג שנתן בית המשפט בפסיקה שלהלן. אז אם אתן גם כן מתהדרים בתואר "אזרח קטן" אז זה בשבילכם: מדובר בבקשת רשות ערעור על החלטת בית הדין האזורי לעבודה בה נדחתה בקשת המבקש למתן צו נגד המשיב לפי סעיף 6 לפקודת ביזיון בית המשפט ונקבע כי אין הצדקה לחיוב המשיב בתשלום ריבית והצמדה.
נקבע כי יש מקום לקבל את טענות המבקש, בכל הנוגע להפרשי הצמדה וריבית ולהוצאות ושכר טרחה. גם אם הפרשי ההצמדה והריבית הם זניחים, הרי שבנסיבות העניין אין שלא להיענות לבקשה ועל המשיב לשלמם. כל זאת, בעיקר לנוכח התנהלות המשיב והטרחה שנגרמה למבקש, חרף החלטות בית הדין. חובת הרשות הציבורית לקיים פסקי דין והחלטות היוצאים מלפני הרשות השופטת קיימת במקרים "קטנים", בהם מעורב "האזרח הקטן" כמו גם במקרים "גדולים" הנוגעים לציבור רחב יותר(מילים כדורבנות). קיימת חובה לרשות לפעול על פי דין כלפי הציבור הרחב וכלפי האזרח הקטן, בדרך המהווה דוגמה לציבור. המשיב ישלם למבקש הפרשי הצמדה וריבית לפי חוק פסיקת ריבית והצמדה, תשכ"א-1961, שיחושבו מיום מתן החלטת בית הדין האחרונה בעניין ועד ליום התשלום בפועל. כן ישלם המשיב למבקש שכר טרחת עורך דין בגובה 1000 ₪ בתוספת מע"מ, תוך 30 יום מהיום. ככל שלא ישולם במועד, ישא הסכום ריבית והצמדה ממועד מתן פסק דין זה ועד למועד התשלום.

עכשיו אפשר להדליק סיגריה עם איזה מרגריטה קפואה בים.

בקרוב באקרנים

כן חברים, סיכסוכי עבודה הגיעו גם לסינמטק. אין ספק שכל מחלוקת באשר היא אינה מהווה סיבה למסיבה אך לפחות במקרה הנ"ל הם יוכלו לעשות על זה סרט, כנראה אפילו איכותי. לפנינו הערעור של ארגון העובדים "כח לעובדים" על החלטתו של בית הדין האזורי בירושלים לאסור את שיבושי העבודה בהם נקטו עובדי הסינמטק במסגרת מאבקם להסדרת תנאי העסקתם בהסכם קיבוצי.
ארגון "כח לעובדים" הודיע להנהלת הסינמטק בראשית פברואר 2009 על כך שמרבית עובדי הסינמטק הצטרפו לשורותיו באופן המקנה לו מעמד של ארגון עובדים יציג במפעל. הארגון פנה להנהלת הסינמטק בדרישה לנהל עימו משא ומתן לחתימה על הסכם קיבוצי. למרבה הצער, ישיבות משא ומתן ומגעים שהתקיימו בין הצדדים מאז חודש פברואר לא נשאו פרי. עקב כך, פתחו עובדי הסינמטק בשביתה חלקית שבאה לידי ביטוי בשיבושי עבודה חלקיים, ביטול הקרנות סרטים וקיום משמרות מחאה. הסינמטק פנה לבית הדין האזורי בבקשה למתן צווי מניעה נגד השביתה החלקית של עובדי הסינמטק. בית הדין האזורי נעתר לבקשתו של הסינמטק למתן צווי מניעה זמניים כנגד שיבושי העבודה בהם נוקטים העובדים, אסר על העובדים להשבית את העבודה בסינמטק עד לאחר תום פסטיבל הקולנוע הבינלאומי, וכמו כן, הורה לצדדים לקיים משא ומתן רצוף בתקופה זו. ארגון כח לעובדים הגיש ערעור על החלטה זו.
בית הדין הארצי ביטל את צווי המניעה שנתן בית הדין האזורי וקבע, כי שיבושי העבודה בהם נוקטים עובדי הסינמטק במסגרת של התארגנות ראשונית במקום העבודה, במטרה לחתום על הסכם קיבוצי ראשון, הם מידתיים ואין למונעם.
הנשיא אדלר קבע, כי שיבושי העבודה של עובדי הסינמטק הם בגדר "שביתה כלכלית" שהפסיקה הטילה עליה הגבלות מועטות. עוד קבע , כי בנסיבות אלו של שביתה כלכלית על רקע התארגנות ראשונית במפעל לצורך כריתת הסכם קיבוצי ראשון, יוטלו הגבלות על השביתה רק במקרים חריגים. הנשיא אדלר קבע, כי בנסיבות העניין הנזק שנגרם לציבור בשל שיבושי העבודה בסינמטק אינו מצדיק את הגבלת חירות השביתה של עובדי הסינמטק. עוד קבע, כי ארגון כח לעובדים פועל לכאורה בתום לב במטרה להסדיר את תנאי העבודה בסינמטק בהסכם קיבוצי. בית הדין הארצי התייחס גם לשאלת חובתו של המעסיק לנהל משא ומתן קיבוצי עם ארגון העובדים היציג וקבע כי במפעל בו קיים ארגון עובדים יציג, המעסיק מחוייב לנהל עימו משא ומתן קיבוצי בכל הנושאים לגביהם ניתן לכרות הסכם קיבוצי. דעותיהם של השופטים נחלקו בשאלה האם המעסיק נדרש לנהל משא ומתן במטרה לחתום על הסכם קיבוצי: הנשיא אדלר ונציג העובדים מר שלום חבשוש סבורים, כי המעסיק נדרש לנהל משא ומתן קיבוצי במטרה לחתום על הסכם קיבוצי. השופט רבינוביץ ונציג המעבידים מר יצחק דויטש סבורים כי המעסיק אינו חייב לנהל מראש משא ומתן במטרה שיסתיים בהסכם קיבוצי. השופטת וירט-ליבנה סבורה כי המעסיק נדרש לנהל משא ומתן קיבוצי בתום לב גם בנוגע לדרישת הארגון לחתום על הסכם קיבוצי.
בדעת מיעוט סבור נציג המעבידים מר יצחק דויטש כי יש לאשר את החלטתו של בית הדין האזורי נוכח חוסר תום הלב בהתנהלות ארגון העובדים.

י יו יוס יוסף יוספי

היום אני מציג לפניכם החלטה עקרונית חשובה של כבוד השופט יוסף יוספי בנושא הקבוע שלנו, השופט יוסף יוספי מקבל את בקשת המבקש בנושא פיטוריו הלא חוקיים לטענתו. האמת היא שהסיבה העקרית שאני מציג את ההחלטה של כבוד השופט יוסף יוספי היא שאני נהנה לחזור על השם יוסף יוספי, וכל עוד ימשיך יוסף יוספי לספק לי סיבות לכתוב עליו אהיה אסיר תודה. אז דשנו בעניין די והותר, תהנו מהחלטתו של כבוד השופט יוסף יוספי. ביום 11.5.08 פרסמה המועצה המקומית לקיה מכרז לתפקיד מהנדס המועצה. במסגרת המכרז נכתב כי מדובר ב – 100% משרה, כי אחוזי השכר ייקבעו על ידי משרד הפנים והרשות, וכי העסקת המהנדס תהיה ע"פ שכר הבכירים. ביום 15.6.08 - וועדת הבחינה בחרה במבקש לתפקיד, תוך שהיא מציינת כי מדובר בבחירה לתקופת נסיון, ללא ציון אורכה המפורש של תקופת הנסיון ואת הסיבה לכך. ביום 12.8.08 פוטר המבקש לאלתר, באמצעות מכתב פיטורים קצר ולאקוני, עליו חתום מזכיר המועצה. המבקש עתר לביה"ד, ושם הושגה הסכמה כי הוא יושב לעבודתו באופן מיידי. ביום 24.9.08 הגיש המבקש בקשה שעניינה בזיון בית המשפט.

עסקינן במשרת מהנדס המועצה, אשר נחשב על פי הדין "עובד בכיר". עובד כזה נבחר לתפקידו ע"י וועדת בחינה מקצועית, הקובעת כי הוא המועמד הנבחר. לאחר מכן, מתכנסת מליאת המועצה, בכדי לאשר את תנאי השכר ואת הסעיף התקציבי. למליאת המועצה אין סמכות מקבילה לזו של וועדת הבחינה, והיא לא אמורה לבחון מחדש אם העובד הנבחר הוא המתאים לתפקיד. את זאת עשתה וועדת הבחינה, שהיא הוועדה המקצועית. למליאת המועצה יש מתחם צר ביותר של שיקול דעת לשנות את החלטת וועדת הבחינה, וזאת במקרים קיצוניים בלבד, אם הוועדה חרגה מסמכות, או פגעה חמורות בכללי הצדק הטבעי. במקרה דנן התכנסה ביום 15.6.08 וועדת בחינה מקצועית. הוועדה שמעה את המבקש, שאלה אותו שאלות וקיבלה תשובות. לכל הצדדים היה ברור אופן המינוי בהתאם להוראות הדין. ביום 24.3.09 שוב כונסה מליאת המועצה, והמבקש ובא כוחו מסרו שם את דברם. בהתאם לדין, היה על המליאה לדון באישור שכרו של המבקש ובמקור התקציבי. היה למליאה מתחם צר של שיקול דעת להחליט בניגוד לבחירה שעשתה וועדת הבחינה. במקרה שכזה, היה על המליאה לפרט מדוע מתקיימים במקרה דנן התנאים החריגים להחלטה שכזו. והנה, בניגוד לדין, החליטה מליאת המועצה להפסיק את העסקתו של המבקש. הדבר נעשה בלא כל התייחסות להחלטתה של וועדת הבחינה. המשיבים פעלו בניגוד לדין, ולא קיימו את חובתם לפעול בהתאם להחלטת וועדת הבחינה. הדבר נעשה במודע ובחוסר תום לב. הפרת החובה מצד המשיבים לפעול בהתאם להחלטת וועדת הבחינה מקבלת משנה תוקף לאור הנימוקים להפסקת העסקתו של המבקש. המשיבים התערבו למעשה בהחלטת וועדת הבחינה; ובניגוד להחלטתה לפיה המבקש מתאים לתפקיד, החליטו המשיבים כי המבקש אינו מתאים לתפקיד, וכי אין לו את הנסיון והכישורים הנדרשים. זהו המקרה המתאים למתן סעד האכיפה במסגרת בקשה לסעד זמני; לאור חומרת הפגמים שנפלו בהליך הפיטורים, ולאור העובדה כי המשיבים פעלו במודע בניגוד לדין , בכדי להדיח את המבקש מתפקידו. לאור כל האמור לעיל, נקבע כי פיטורי המבקש בטלים, וכי המבקש ימשיך בתפקידו, על כל זכויותיו וכל סמכויותיו כעובד בכיר.

עבדים היינו לפרעה במצרים

המקרה הנידון לפנינו עוסק בזכיותיהם של עובדים זרים, הכרעת הדין עשויה להוות תמרור אזהרה למעסיקים שאינם מקיימים את החוק במלואו או לעובדים עצמם, שעשויים, אני מקוה, להתוודע לזכויותיהם. קהילת העובדים הזרים בישראל לא זוכה ליחס השיוויוני לו היא ראויה, אם אנו הבאנו אותם על מנת שיסייעו לנו עלינו גם לדאוג להם, גם אנחנו היינו פועלים זרים בתקופות מסוימות בהיסטוריה. התובעים, אזרחי אוקראינה, הועסקו כעובדי בניין החל מאמצע חודש אוקטובר 2001 ועד לאמצע חודש יולי 2005 באתרי בניה של הנתבעת ברחבי הארץ. הסיבה שהובילה להפסקת עבודתם של התובעים היא השינוי בצורת העסקתם של העובדים הזרים. דהיינו, לא עוד העסקה ישירה באמצעות קבלן הבנייה אלא העסקה עקיפה באמצעות חברות כוח האדם שניתנה להן הרשאה על פי חוק.
פרט לנתבעת, היו שותפות בהעסקת התובעים גם חברות כוח אדם אחרות, אשר התחלפו במהלך תקופת העבודה. מכאן, שתבנית העסקתם של התובעים הייתה תבנית העסקה משולשת: התובעים, חברות כוח האדם והנתבעת (המשתמשת), היינו מי שבחצריה הוצבו התובעים. שאלת זיהוי המעביד "המשפטי" מתעוררת באופן תדיר בהסדרי העסקה בלתי שגרתיים כמו בענייננו, בהם מעורבים מספר צדדים. המבחנים שנקבעו (בדב"ע (ארצי) נב/142 – 3 אלהרינאת – כפר רות, פד"ע כד 535 (1992) )לצורך זיהוי המעסיק הינם: א) כיצד ראו הצדדים את היחסים ביניהם וכיצד הגדירו אותם? ב) בידי מי הכוח לפטר את העובד ובפני מי היה עליו להתפטר? ג) מי קיבל את העובד לעבודה ומי קבע והסדיר את תנאי קבלתו אליה, מי שיבץ אותו במקום העבודה ומי העבירו מתפקיד לתפקיד? ד) מי קבע את מכלול תנאי עבודתו, וכן הלאה. יישום המבחנים שנקבעו בפסיקה על המקרה שבפנינו בשאלת זהות המעסיקה, ובחינת מכלול חומר הראיות, כמו גם המדיניות המשפטית הראויה מובילים למסקנה כי יש לראות בנתבעת את מעסיקתם של התובעים – בין אם לבד ובין ביחד עם חברות כח האדם. מכלול הקשרים והזיקות בין התובעים והנתבעת מצביעים על הנתבעת כמעסיקתם של התובעים. העבודה שלשם ביצועה נשכרו התובעים נעשתה במסגרת עיסוקה המרכזי של הנתבעת ואין מדובר במקרה בו נשכרו התובעים לביצוע פרויקט צדדי כלשהו הדורש מיומנות מיוחדת שאינה מסוג המיומנויות המרכזיות של הנתבעת. תכליתה של תבנית העסקת התובעים, קרי – התקשרות עם חברות כוח אדם שכל תפקידן הסתכם בהעברת תשלומים לתובעים, הייתה להתחמק מהחובות המוטלות על הנתבעת כמעסיקתם של התובעים ולגלגל את האחריות להעסקתם של האחרונים אל חברות כוח האדם. תכלית זו אינה עולה בקנה אחד עם המדיניות המשפטית הרצויה ועם התכלית של העסקת עובד באמצעותן של חברות כוח אדם. במסגרת מדיניות זו, ראוי לראות במתכונת ההעסקה דוגמת זו שבפנינו כמתכונת בה הנתבעת משמשת כמעסיקתן של התובעים. הנתבעת תשלם לכל אחד מהתובעים הפרשי שכר, פיצויי פיטורים, ואת הזכויות הסוציאליות.

מה בין דודו טופז, לפול בקהיר ולסכסוך קיבוצי

שלום חברים צדיקים, מזה זמן מה לא כתבתי מאום. אני מתוודה שהאירועים האחרונים עם דודו טופז הסיטו את תשומת ליבי, מה גם שנסעתי לקהיר לשמוע במו אוזניי את נאומו ההיסטורי של אובאמה. הנאום היה נחמד אבל השוס האמיתי הוא החומוס פול בקהיר, מומלץ בהחלט. עסיקנן היום בבקשת צד בסכסוך קיבוצי שהגיש איגוד לשכות המסחר כנגד עיגון הסכמותיהם של ההסתדרות, לשכת התיאום של הארגונים הכלכליים והמדינה במסגרת חוק ההסדרים לשנת 2009.
במסגרת דיונים מקיפים בעניין הבראת המשק שקיים "פורום השולחן העגול" (קצת לא מקורי) הגיעו ההסתדרות, לשכת התיאום של הארגונים הכלכליים והמדינה לידי הסכמות שזכו לכינוי "עסקת החבילה במשק". הסכמות אלה כללו: הצהרה באשר לביצוע רפורמות במשק, יישום תוכנית סיוע למגזר העסקי, השתתפות עובדי המגזר הציבורי בצמצום הוצאות הממשלה, ותיקוני חקיקה בתחום תנאי העבודה ויחסי העבודה, הכוללים שיפור זכויות עובדים וביסוס זכות ההתארגנות.
איגוד לשכות המסחר הגיש לבית הדין הארצי בקשת צד בסכסוך קיבוצי בה עתר למתן צו מניעה כנגד הכללתם של תיקוני חקיקה בתחום משפט העבודה במסגרת חוק ההסדרים 2009 על פי הסכמות "פורום השולחן העגול". לאחר שעסקת החבילה עוררה סערות בבית המחוקקים שלנו הגיע עתו של בית המשפט לומר את דברו.
בה"ד הארצי בהרכב השופטים הנשיא סטיב אדלר, השופט יגאל פליטמן, השופטת ורדה וירט-ליבנה נציגי העובדים מר שלום חבשוש ומר רן חרמש, נציגי המעבידים מר דוד בן הרוש ומר חיים קמיניץ, דחה את בקשתו של איגוד לשכות המסחר. נקבע, כי ההסכמות אליהן הגיעו השותפים ליחסי העבודה במסגרת "פורום השולחן העגול" נועדו לחלץ את המשק ממשבר הכלכלה בו הוא נתון, והסכמות אלה מגשימות עקרונות ראויים של הידברות ומשא ומתן בין השותפים ליחסי העבודה במשק. בנסיבות העניין, קבע הנשיא אדלר, חוק ההסדרים מהווה אמצעי למתן גושפנקא חוקית להסכמותיהם של השותפים ליחסי העבודה.
הנשיא אדלר הוסיף, כי "מבלי לחוות דעה באשר לתוכן ההסכמות פרי דיוני הפורום, אין ספק, כי שיתוף פעולה בין הגורמים המרכזיים במשק הישראלי, מהווה את הדרך הראויה והמיטבית להתמודדות עם משבר הכלכלה בישראל". בנוסף לסוגיה המרכזית בית הדין נדרש אף לטענת חוסר הסמכות שהעלתה באת כח המדינה וקבע, כי בנסיבות העניין, משטענות המבקשת לא נטענו במסגרת סכסוך קיבוצי המצוי בגדרי סמכותו של בית הדין, אין זה מסמכותו של בית הדין להורות על עצירת הליכי חקיקה המצויים בשלבי גיבוש ראשוניים.

בתיאבון!!!

חג שבועות שמח, אחרי ששבענו מעוגות הגבינה והפשטידות, הגיעה השעה לסעוד גם את נפשנו, ואיזה דרך תהיה טובה יותר מפסק דין משובב נפש .עסקינן בערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי בתל-אביב-יפו בו התקבלה חלקית תביעה הנוגעת לצבירת זכויות שבתון ולצבירות זכויות בשבתון. העובדים, כולם עובדי מדינה בהווה או בעבר המדורגים בדירוג המחקר במערכת הביטחון, ברפאל ובמשרד ראש הממשלה. במסגרת הגדרת תפקידם ותנאיהם, לעובדים שמורה הזכות לשבתון. בעת הגשת התביעה, היו העובדים 1, 2, ו-6 גמלאים של שירות המדינה ותביעתם נסבה על זכויות שנצברו לזכותם, לכאורה, בזמן שירותם. לעומתם, היו העובדים 3, 4 ו-5 עובדים פעילים בעת הגשת התביעה ותביעתם נסבה הן על זכויות שנצברו והן על זכויות שייצברו לזכותם בעתיד, במהלך שירותם.
צדק בית הדין האזורי בפסיקתו, על שני היבטיה, בכל הנוגע לצבירת הזכות לשבתון, שהיא עד לגיל 63, ובכל הקשור לזכות לצבירת ימי מחלה, הנצברים גם בתקופת השבתון. התשתית העובדתית הרלוונטית, ההוראות הנורמטיביות, המסמכים הרלוונטיים ופסק דינו המנומק היטב בעובדותיו ומבוסס במסקנותיו המשפטיות של בית הדין קמא - לא נמצא בטענות מי מהמערערים או בטענות המתייצב, כדי ללמד על תוצאה משפטית שונה הראויה בנסיבות העניין. כעניין שבכלל, מבחינה לשונית, נחשבת שנת החיים שלאחר יום הולדתו של אדם כשנת חיים שמספרה גבוה מיום ההולדת שנחגג. כך, לאחר היוולדו, נאמר על תינוק כי הוא "בשנת חייו הראשונה", וזאת עוד טרם יום הולדת של גיל שנה; לאחר יום הולדת שנה, נאמר על הפעוט כי הוא "בשנת חייו השנייה", עוד בטרם ציין את יום הולדתו השני; וכן הלאה. בהתאם, עם חגיגת יום ההולדת של גיל 63, נכנס אדם לשנתו השישים וארבע. קשה, לפיכך, לראות כיצד תכלל שנת חיים זו במסגרת "גיל 63". מוסד השבתון נועד לשרת הן את מטרותיו של העובד והן את מטרותיו של המעביד, ופרשנות המאפשרת צבירה עד גיל 64 תחטא למטרות המעביד ולאפשרות כי השבתון יעניק תועלת כלשהי למקום העבודה. לא מקובלת טענת העובדים, לפיה הזכות לשבתון היא זכות שיש בה בכורה או קדימות לעובדים במובן זה ששיקולים בדבר התועלת למעביד אינם שוקלים. טענה כאמור, אינה עולה בקנה אחד עם העובדה, שמדובר בזכות נלווית, שנקבעה בהסכם קיבוצי, ושעניינה העיקרי הוא שיפור הרמה המקצועית של העובדים. הערעור נדחה ולא ניתן צו להוצאות. הסוף הפתיע אתכם? ציפיתם לניצחון של האנדרדוג? אולי בפעם הבאה.

שלום אנשים עובדים יקרים, אני שב אליכם עם עוד מקרה שעשוי לעורר עניין בקרב רבים. בימים אלו, צוק העיתים במשק אנשים רבים חווים זאת על בשרם, פיטורין במקרה הרע והרעת תנאים וצמצום היקפי משרה במקרה הפחות גרוע. מדובר בערעור על דחיית תביעתה של התובעת לתשלום דמי אבטלה. הנתבע דחה את תביעת התובעת בנימוק כי התובעת אינה מובטלת, מאחר ולא נותקו יחסי עובד מעביד בינה לבין מקום עבודתה, כנדרש בסעיף 160 (א) ובסעיף 163 (א) לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב) , התשנ"ה – 1995. ביהמ"ש נדרש לסוגיה האם עובד שמשרתו צומצמה הינו בגדר "מובטל" בהתאם לאמור בסעיף 163 לחוק.
התובעת לא עונה על התנאים שנקבעו בכדי להחשב כמובטלת. דהיינו, התובעת לא היתה מובטלת בתקופה הרלונטית. נקודת המוצא של מלאכת הפרשנות היא לשון החוק . מתוך מגוון המשמעויות הלשוניות של הטקסט המשפטי נבחר את המשמעות המשפטית המגשימה את התכלית של הנורמה. במקרה זה, לאחר שבחנו את המשמעות הלשונית של ההגדרות הרלבנטיות , עולה כי אין התנגשות בין משמעות זו ובין התכלית החקיקתית, והן דרות יחד בכפיפה אחת בהרמוניה. הביטוי מחוסר עבודה הינו בעל משמעות לשונית לפיה אדם אינו עובד כלל. כך יש לפרש את הביטוי מחוסר עבודה עפ"י השגור בפי הבריות. יש לבחור את המשמעות הלשונית המקובלת על דוברי השפה העברית , שהיא המשמעות המקובלת. עובד אשר ממשיך לעבוד אצל אותו מעביד, ורק היקף משרתו צומצום, אינו אדם אשר נפלט ממעגל העבודה. עובד שכזה, כמו התובעת, הוא אדם אשר ממשיך להיות כלול במעגל העבודה, הוא ממשיך להיות אדם המוגדר כעובד, ולפיכך לא נראה אותו כמחוסר עבודה. התובעת אינה מחוסרת עבודה, באשר היא ממשיכה לעבוד אצל אותו מעביד, ורק היקף משרתה הופחת. "מחוסר עבודה" הינו אדם אשר נפלט ממעגל העבודה, ואינו עובד עוד. לפיכך, אדם אשר ממשיך לעבוד, ורק היקף משרתו הופחת, כמו התובעת דנן, אינו מובטל, ולפיכך אינו נחשב מחוסר עבודה. דין התובענה להדחות.

הקשר בין חשפנות לדיני עבודה קלוש ושנוי במחלוקת אבל זה מצחיק אז למי איכפת...

"אתם מכירים את מיתוס החשפניות. המיתוס הוא 'אני עושה את זה כדי לשלם את שכר הלימוד שלי'. לא, את לא! אין שום חשפניות בקולג'! אין עקבים שקופים בביולוגיה! שיט, אפילו לא ידעתי שיש קולג' שמקבל רק שטרות של דולר. אם היו כל כך הרבה חשפניות בקולג', איך זה שאף פעם לא קיבלתי לפ־דאנס חכם? אף פעם לא קרה לי שבחורה ישבה בחיקי ואמרה: 'אם הייתי אתה, הייתי מגוונת את תיק ההשקעות שלי. אתה יודע, מאז סוף המלחמה הקרה אני מוצאת שנאט"ו נעשה מיותר'"

עובד או נותן שירותים חיצוני?

זהו פסק דין הדן בשאלת היקף ורוחב ההגדרה של עובד- מעביד ותוקפה של הגדרה זו בסיטואציות שונות. השאלה שנדונה בפסק הדין המסוים שאני מציג בפניכם היא האם התקיימו יחסי עובד-מעביד בין אדם שביצע עבודות עבור משרד שמאים במשך למעלה מ-3.5 שנים לבין משרד השמאים של המשיבים. לפנינו ערעורו של מר שמשון מנשרוף על פסק דינו של ביה"ד האזורי לעבודה בתל אביב, בו נדחתה תביעתו להכרה ביחסי עובד-מעביד בינו לבין מר חיים גלנצר ומר יעקב כהן. מה ששלל ממנו את זכויותיו מתוקף מעמדו כעובד, שכר עבודה, פיצויי פיטורים, פדיון ימי חופשה, דמי הבראה והוצאות נסיעה.
בשורה של פסקי דין הכיר בית דין זה ביחסי עובד-מעביד החלים, בין מאמן לבין המתמחה או מתאמן אצלו. כך, בכל הנוגע למתמחה לרפואה, למתמחה בתחום של יעוץ מס, וכך, במקרים שונים, בכל הנוגע למתמחה במשפטים. הדעת נותנת, כי אין הדבר מהותי בכל הנוגע למתמחה בתחום של שמאות מקרקעין. אין בקיומה של הסכמה, בין בהתנהגות ובין בכתב, לפיה אין חלים יחסי עובד-מעביד או אין לשלם שכר מינימום, כדי לאיין קיומם של יחסי עובד-מעביד או כדי לשים לאל את זכויות העובד שנקבעו בחקיקת המגן, לרבות החובה לשלם שכר מינימום. הדבר נלמד מטיב היחס בין המתמחה לבין מאמנו, שהוא יחס בלתי-שוויוני באופן מוּבנה המאפשר או עלול לאפשר ניצול מצוקתו של המתמחה הזקוק למאמנו לשם השלמת לימודי המקצוע. כמו כן, הדבר מוּסק מניתוח אובייקטיבי של טיבה של תקופת ההתמחות כתקופת ביניים בין שלב הלימודים לבין רכישת המקצוע ברישיון; בתקופה זו, אין לראות במתמחה "מתלמד" גרידא והמאמן כבר מפיק תועלת, ככלל, מפרי עבודתו של המתאמן. תכליתם של חוקי המגן במשפט העבודה היא לפרוש הגנה סוציאלית מינימאלית על העובד, שככלל, עמדת המיקוח שלו מול המעביד היא יחסית חלשה , וזאת בהתאם לתפישת החברה הדמוקרטית הרואה בזכויות סוציאליות מינימאליות ערכי יסוד שיש להגן עליהם. איסור הויתור על זכויות מחוקי המגן נועד גם להגן על העובד מפני עצמו, במצבים בהם הוא כה זקוק לעבודה עד שיסכים לקבלה תוך התפשרות על פחות מהמינימום ההכרחי. לעיתים, עלול להיות מצב בו עובד יסכים לוותר על זכות קוגנטית המוקנית לו, וזאת מתוך שאיפה להתקבל לעבודה או מחשש לפיטורים ועוד כיוצא באלה. על כן, כלל יסוד במשפט העבודה הינו, כי אין ליתן תוקף משפטי לויתור עובד על זכות קוגנטית המוקנית לו. כך בדרך כלל וכך, מקל וחומר, כאשר ענייננו במתמחה ששעריו של מקצוע נעולים בפניו כל עוד הוא לא השלים את תקופת הכשרתו. במקרה דנן, כפי שנקבע בפסיקה לגבי מתמחים במשפטים, ייעוץ מס או רפואה, שלגביהם נפסק שהיו יחסי עובד-מעביד, זהו הדין במקרה דנן לגבי תקופת טרום-ההתמחות וההתמחות אצל שמאי מקרקעין. בעניינו מתקבלת תמונה כוללת שלפיה הלכה למעשה המדובר ביחסי עובד-מעביד שהולבשו בכסות של מערכת יחסים בין עצמאי הנותן שירותיו לבין העסק. אשר לפאן החיובי של מבחן ההשתלבות - עסקם של המשיבים הוא ניהול משרד שמאות והמערער עסק בשמאות עבור המשרד. ביצוע עבודת שמאות הוא בלב עיסוקם של המשיבים. עבודת שמאות לפי טיבה כרוכה בביקורים מחוץ למשרד ולא חשובה העובדה שרוב עבודתו של המערער בוצעה מחוץ למשרד המשיבים. אשר לפאן השלילי של מבחן ההשתלבות - למערער לא היה עסק משלו, וכל עבודתו השמאות נעשתה במסגרת עסקם של המשיבים. המערער עשה את עבודתו השמאות בעצמו ולא העסיק עובדים. המשיב 2, שותפו של המשיב 1 בתקופה הרלוונטית, חתם מדי רבעון על טופס שעולה ממנו כי המתמחה נכח בקביעות במשרד ועסק בעבודות שומת מקרקעין. זאת לאחר שביום 19.11.1998 חתם המשיב 1 על מסמך של אגודת השמאים שלפיו המערער יעבוד במשרד השמאות תחת פיקוחו, במשך 20 שעות בשבוע והמשיב 1 ידווח למועצת השמאים על היעדרות קבועה של המערער ממשרדו אם תהיה. טפסים אלה, טופס הקבלה להתמחות וטפסי הדיווח, מבטאים את שנקבע בתקנות הרלוונטיות, לפיהן "לא יעבוד מתמחה בתקופת התמחותו עבודה קבועה אחרת אלא אם קיבל תחילה רשות לכך מאת היושב ראש". תקנות אלה, שהן שהיו רלוונטיות בתקופה הרלוונטית לתביעה, מלמדות על דרישתה של מועצת השמאים, כי ההתמחות תלבש אופי של 'עבודה' מבחינת טיבה מבחינת היקפה ומבחינת הפיקוח שיושת על המתמחה על ידי מאמנו. נראה כי לא בכדי משתמש המחוקק בלשון 'עבודת שמאות'. כל אלה באים ללמד, במצורף, שהיחסים המתרקמים בין המתמחה בשמאות מקרקעין לבין מאמנו הם למעשה יחסי עובד-מעביד. כך בדרך כלל וכך במקרה שבפנינו. על פי פסיקתו הענפה של בית דין זה בכל הנוגע לנפקותן של זכויות מחקיקת המגן בכלל ובכל הנוגע לטיב היחסים ולמהות הזכויות במערכת יחסים בין מתמחה למאמנו בפרט, "ויתור" או "הסכמה" אינם חזות הכל. מעמד של עובד וזכויות מכוח חקיקת המגן אינם ניתנים להתנאה, וקביעת תחולתם או אי-תחולתם תיקבע לפי עובדות המקרה. עקרון הקוגנטיות תכליתו למנוע מקרים בהם המעסיק עלול לנצל את עמדתו ואת חולשתו של העובד ולהשיג את "הסכמתו" לבצע עבודה ללא תשלום או בתשלום נמוך אפילו משכר המינימום. מאפיין חשוב לקביעת קיומם של יחסי עובד-מעסיק במקרה שחלק מהעבודה נעשתה מחוץ למקום העבודה, היא העובדה שהפיקוח על העבודה ובמיוחד בשלב האחרון בייצור נותר בידי המעסיק, כך שהעובד אינו עצמאי כלכלית. כזה הוא המקרה שבפנינו. לפי חומר הראיות, תשלומי הלקוחות עבור העבודה שבוצעה על ידי המערער ניתנו למשרד ולא למערער, לאורך כל תקופות ההתקשרות השונות בין הצדדים וגם לאחר סיום ההתמחות. אף בתקופה שלאחר ההתמחות ביצע המערער את עבודתו באופן אישי, מבלי להעסיק עובדים ובלי לנהל עסק משלו. כל אלה, מחזקים אם כן את הדעה, כי אין להבחין בין התקופות השונות לעניין קביעת קיומם של יחסי עובד-מעביד. מאחר שבית הדין קמא קבע כי לא נמצאו יחסי עובד-מעביד בין הצדדים, הוא לא נזקק לתביעתו של המערער לרכיבים אלה שנתבעו על ידו. בנסיבות אלה, נראה כי אין מנוס מהחזרת התיק לבית הדין האזורי, שיקבע באיזו מידה יש להשלים את הוכחות וטענות הצדדים בנושאים אלה וימשיך בדיון בהתאם. לאור האמור, הערעור מתקבל במובן זה שבין המערער למשיבים התקיימו יחסי עובד-מעביד בכל תקופת עבודתו אצל המשיבים. בהתאם, יוחזר התיק לבית הדין האזורי, על מנת להכריע בתביעות המערער הנובעות מקיומם של יחסי עובד-מעביד.

עד הפרישה זה יעבור

שלום קוראים יקרים, גם היום אציג בפניכם פסקי דין מתחום העבודה שעשויים להתברר כרלוונטיים לכל אחד מאיתנו, מדובר בשני מקרים בעלי אופי דומה שנידונו יחדיו בבית המשפט הארצי לעבודה. המקרים עוסקים בשאלה מי הגוף האחראי לתשלומי הפנסיה ולהיקפם במקרה של תקופת עבודה מפוצלת בין גופים שונים. להמערער (בע"ע 756/05)הועסק בתעשייה האווירית בתקופה שבין נובמבר 1968 עד נובמבר 1988 , שם צבר לזכותו כספים בקרן הפנסיה מבטחים, אחת מקרנות הפנסיה הוותיקות, ההסתדרותיות. מסוף שנת 1989 ועד לפרישתו בינואר 2004 עבד מר קוריצקי במשרד הביטחון, שם צבר זכויות שונות על פי חוק הגמלאות. המערערת (בע"ע 611/06) עבדה בתקופה שבין אוגוסט 1973 ועד לאוגוסט 1993 ב"רשת עמל" , שם צברה זכויות פנסיה בקג"מ. לאחר מכן, עברה הגב' גלייזר להיות מועסקת בשירות המדינה, שם צברה זכויות פנסיה על פי חוק הגמלאות, וזאת עד לפרישתה ביום 1.1.2004. שני המערערים הגישו תובענה כנגד החלטת הממונה על הגמלאות להפחתת הגמלה. בשני פסקי הדין מושא ערעורים אלו, התקבלו ערעוריהם של הגמלאים, תוך שנקבע, כי "המשכורת הקובעת" לצורך חישוב גמלתם הינה משכורתם הקובעת בזמן עבודתם בשירות במדינה.
הזכאות הפנסיונית נקבעת על פי נוסח תקנון הקרן עובר למועד קרות האירוע המזכה. הסכמי רציפות בין הקרנות הפנסיה הותיקות, בינן לבין עצמן ובין כל אחת מהן לרשויות שלטון וגופים ציבוריים והמדינה ביכלל זה; הסכמים אלה מתבקשים מאליהם והינם כמעט כורח המציאות, כל עוד הזכאות הפנסיונית מותנית בתקופת ביטוח ממושכת. על פי תקנוני קג"מ ומבטחים ומכוחם של תקנונים אלה, הזכאות העקרונית לפנסיית זיקנה במקרה שחל הסכם הרציפות, צריכה להיקבע על פי הסכם הרציפות שהוראותיו גוברות על ההלכות הנהוגות על פי התקנונים כשלעצמם, במקרה של סתירה ביניהם. מכוח חוק הגמלאות , הזכאות לפנסיית זקנה במקרה של צירוף תקופות עבודה בשרות המדינה ואצל מעביד אחר, צריכה להיקבע על פי הסכם הרציפות בין המדינה לקרן הפנסיה. בהסכם הרציפות שנחתם ב-1973 בין קרנות הפנסיה ההסתדרותיות למדינה, נקבע לעניננו כי בכפוף לתקרה מסוימת,"המשכורת הקובעת" לגבי קרן משתתפת נקבעת לא על פי ההלכות הפנימיות הנהוגות בתקנון קרן הפנסיה, כי אם על פי המשכורת הקובעת המאוחרת הגבוהה יותר, לפיה חושבה הזכאות לפנסיית זיקנה בהתאם לחוק הגמלאות של העובד שפרש פרישת זיקנה מהמדינה. הטעם לקביעת ההסדר של תשלום פנסיה לפי "המשכורת הקובעת" הגבוהה יותר במוסד המשלם לאורך כל תקופות העבודה, יסודו בעידן בו, בעיקרו של דבר, הזכאות לפנסיית זיקנה נקבעה על פי המשכורת הקובעת בסמוך לפרישה. כך הם הדברים על פי חוק הגמלאות מאז ועד היום, וכך היו הדברים על פי תקנוני קרנות הפנסיה ההסתדרותיות. במקרה שלפנינו, אין מדובר באי העברה טכנית של קג"מ ומבטחים כמוסדות משתתפים את חלקם בגימלה למדינה, אלא במחלוקת בין שניהם לבין המבוטחים לגבי שיעור זכאותם לפנסיית הזיקנה על פי הסכם הרציפות ותקנוני הקרנות. משום כך, על הגמלאים לתבוע את הקרן המשתתפת בבית הדין, על מנת שייקבע על פי הסכם הרציפות ותקנות הקרנות מהי הגימלה לה הם זכאים, ושאותה על הקרן המשתתפת לשלם למוסד המשלם. חוק הפיקוח על הביטוח החליף את תקנוני הקרנות הותיקות בתקנון האחיד. ומכיוון, שהגב' גלייזר ומר קורצקי פרשו לגימלאות בינואר 2004, אזי זכאותם לפנסיית זיקנה מקג"מ ומבטחים, צריכה להיקבע על פי פירוש מותאם ונותן תוקף להסכם הרציפות. לאור הוראות חוק הפיקוח והתקנון האחיד ישנה שיטת חישוב אחידה של זכאות פנסיונית - שיטת הממוצעים, שיש ליישמה לפחות החל מהמועד הקובע. מאז 10/03 ואילך כל מוסד, זה המשלם וזה המשתתף חייבים כל אחד בתשלום גימלה על פי "ההוראות הנהוגות אצלו" ולא על פי משכורת הקובעת במוסד המשלם. באופן האמור, על פי הוראות התקנון האחיד ועל פי סעיף 12 להסכם הרציפות יש לחשב את פנסיית הזקנה המגיעה למר קוריצקי ולגב' גלייזר.

האור בקצה המנהרה

שלום לכם חברים יקרים, לכל מי שחווה מירמור, תסכול וכעס כתוצאה מגזירות דרקוניות שספג ממקום עבודתו הנה כאן אני מתכבד להגיש לו את האור בקצה המנהרה. לעיתים רחוקות אמנם אך בכל זאת מידי פעם, הצדק יוצר לאור והעובדים הישרים באים על שכרם. זהו מקרה מעניין מאד ומעודד מאד שברצוני לחלוק עמכם:
קבוצת מאבטחים הועסקו על ידי אורטל שירותי כח אדם בע"מ כמאבטחים במפעל של המשיבה. הערעור דן בתביעתם להשוואת תנאיהם לאלה של עובדי התעשייה האווירית מכוח סעיף 13(א) לחוק העסקת עובדים על ידי קבלני כוח אדם, התשנ"ו-1996 וכן לחייב את אורטל לשלם להם בעבור זמן ההפסקות בנות חצי שעה ליום, אשר בעבורן לא שולם שכר.
חוק העסקת עובדים על ידי קבלני כוח אדם נחקק עקב התרחבות התופעה של העסקת עובדים באמצעות חברות כוח אדם בענפים בהם דרושים עובדים לעבודות זמניות, וניידות של עובדים, ונוכח ההבדלים בין תנאי העבודה להם זכו העובדים שהועסקו אצל מעסיק באמצעות קבלן כוח אדם לתנאי העבודה להם זכו העובדים שהועסקו ישירות על ידי אותו מעסיק. בפרט, לעובדים שהועסקו באמצעות חברות כוח אדם לא ניתנה הגנה מספקת מפני פיטורים, והם היו חשופים לניצול וקיפוח. עם חקיקת החוק נקבע בסעיף 13 לחוק, כי תנאי עבודתו של עובד חברת כוח אדם המוצב במקום בו ישנו הסכם קיבוצי, יהיו אף הם כפופים על פי אותן הוראות שבהסכם קיבוצי. זאת, אלא אם קיים הסכם קיבוצי כללי אחר אשר הורחב בצו הרחבה, החל עליו בהיותו מועסק על ידי חברת כוח אדם, שאז יחול עליו הסכם זה. תכליתו של סעיף 13(א) לחוק הינה להפוך ללא כדאי מבחינה כלכלית את העסקת עובדים לתקופה ממושכת על ידי קבלני כוח אדם, וזאת על ידי השוואת תנאי עבודתם לתנאי העבודה שנקבעו בהסכם קיבוצי החל על עובדים המועסקים באופן ישיר ע"י מקבל העבודה. אין לקבל את טענת באי כוח המאבטחים, לפיה יש לראות את התעשייה האווירית כחברה השייכת למגזר הציבורי, בהיותה חברה ממשלתית. העסקתם של המאבטחים על ידי אורטל היתה ב"סקטור העסקי" כמשמעו בהסכם הקיבוצי בענף משאבי אנוש. נדחתה טענת המאבטחים לפיה ההסכם הקיבוצי בענף שירותי כח אדם אינו חל מן הטעם שיש לראות את התעשייה האווירית כמעסיק בסקטור הציבורי. סעיף 13 לחוק מלמד על רצון המחוקק להבטיח, כי תנאי עבודתם של עובדי קבלני כוח אדם, יוסדרו בהסכם קיבוצי. על כן, קבע המחוקק כי על עובדי קבלני כוח אדם יחול ההסכם הקיבוצי החל על עובדי המשתמש, אלא אם קיים הסכם קיבוצי אחר החל עליהם. לא די בקיומו של הסכם אלא נדרש שיהיה מדובר בהסכם קיבוצי כללי שהורחב בצו הרחבה. ההסכם הקיבוצי בענף שירותי משאבי אנוש אינו חל על המאבטחים, ועל כן חל עליהם סעיף 13(א) לחוק ועל אורטל להשוות את תנאי עבודתם לאלו של עובדי התעשייה האווירית. סעיף 20 לחוק שעות עבודה ומנוחה קובע לגבי הפסקות ביום העבודה של עובד. המבחן הנפוץ לצורך קביעה אם מדובר בשעה עבודה הינו, האם העובד עומד לרשות העבודה. בזמן ההפסקה, המאבטחים לא היו חופשיים לעשות כרצונם אלא עמדו לרשות המעסיק, ועל כן יש לראות את ההפסקה כשעות עבודה. על כן, קיזוז חצי שעת ההפסקה משכרם של המאבטחים שהיו בשטח המפעל בעת ההפסקה של חצי שעה נעשתה שלא כדין.