לכל מי שעשה מילואים לאחרונה אוצו רוצו לפדות את תשלומי המילואים לפני העיצומים הבאים של המוסד לביטוח לאומי. לכל אלו שחולקים את אותו תחביב כמוני: הליכה לסניפי ביטוח לאומי ללא שום סיבה ממשית מלבד ההנאה שבהצטופפות בתורים גם גם אוצו רוצו. פסיקה כל כך פרגמטית ומחוברת למציאות מזמן לא ראיתי ואני מתכבד שלא לומר נהנה להביאה אליכם.
זוהי בקשה למתן צו זמני המורה למשיבים לבטל את העיצומים בהם הם נוקטים מיום 26.7.09 במשרד הראשי של המבקש ובכל סניפיו ברחבי הארץ, לאסור על המשיבים לנקוט צעדים ארגוניים ו/או שיבושים בעבודה ו/או עיצומים ו/או שביתות חלקיות כלשהן, ולהורות למשיבים לקיים עבודה סדירה ומלאה לאלתר, עד למתן החלטה בסכסוך הקיבוצי. ביום 11.1.09 הודיעו המשיבים 1-3 על שביתה או השבתה, על פי הוראות סעיפים 5א' ו-5ב' לחוק ישוב סכסוכי עבודה, התשי"ז-1957. מוקדי הסכסוך הם: קליטת עובדי מוקד צפת כעובדי המבקש; שינויים מבניים חד צדדיים שבכוונת המעסיק לנקוט, ואשר הינם בעלי השלכות משמעותיות מבחינת זכויות העובדים, תנאי עבודתם, סדרי עבודתם, שכרם, קידומם בעבודה וביטחונם התעסוקתי, לנוכח החשש מצמצומים; ודרישת נציגות העובדים לנהל משא ומתן בנוגע למטלות נוספות שבכוונת המבקש להוסיף לעובדים, לרבות "חוק לרון", בשים לב לכך שכבר היום קיים אצל המבקש מחסור חמור בכוח אדם. השביתה הינה אמצעי מוכר בדין, שנועד לשכנע את המעסיק לשנות מעמדותיו במשא ומתן הקיבוצי. כבר נפסק לא אחת כי אין מקום לפקפק במעמדה הרם והמוגן של חירות השביתה, וכי יש לראות בה לפחות מסורת מקודשת, עד כדי כך שאין מתירים להרהר אחריה. אף על פי כן, ולמרות מעמדה הרם של זכות העובדים לשבות, חירות השביתה, ככל חירות או זכות אחרת, אינה מוחלטת אלא יחסית, ויש לאזנה עם זכויות, שיקולים ואינטרסים אחרים, ובהם נזקו של המעביד ושל צדדים שלישיים, והפגיעה בזכויותיהם. לא רק פגיעה באינטרסים אחרים תגביל, במקרים הראויים, את זכותם של עובדים לשבות, אלא גם סוג השביתה הננקטת. באחרונה שב בית הדין הארצי והדגיש כי גדרי חירות השביתה ייקבעו בהתאם לסיווגה כשביתה כלכלית, פוליטית או מעין פוליטית. עיון ב"עניינים שבסכסוך", מגלה כי העניינים שבגינם מתקיימים העיצומים בענייננו הולמים היטב את הגדרת העיצומים במקרה זה כ"שביתה כלכלית" לכל דבר ועניין. העניינים נוגעים באופן ברור במניעת פגיעה בתנאי עבודת עובדי המוסד, בשיפורם של תנאים אלה, ובחתימה על הסכם קיבוצי. משהגענו למסקנה כי מדובר בשביתה כלכלית, וכי ניתנה הודעה כדין על השביתה, נותרה לדיון השאלה האם הצעדים הארגוניים שבהם נקטו המשיבים עונים על דרישת המידתיות. המוסד לביטוח לאומי משרת את כלל תושבי מדינה ישראל, אולם חלק נכבד מן הפונים לקבלת גמלאות וסעדים אחרים מן המבקש נמנים עם האוכלוסיות החלשות, והם זקוקים לעזרה, ומתדפקים על שערי הסניפים ברחבי הארץ, לעיתים לצורך קבלת סיוע במימון אמצעי מחיה בסיסיים. במיוחד נכונים דברים אלה בתקופה זו שאנו נמצאים בה, וכאשר חלק מהפונים נפגעו בעקבות המשבר הכלכלי. משכך, האמצעי שננקט על ידי המשיבים, בדבר אי קבלת קהל, הינו בלתי מידתי, והוא פוגע בפונים מעל הנדרש. הבקשה לביטול העיצומים נדחית, בכפוף לכך שעובדי המוסד לביטוח לאומי ישובו לקבל קהל כמקודם.
זוהי בקשה למתן צו זמני המורה למשיבים לבטל את העיצומים בהם הם נוקטים מיום 26.7.09 במשרד הראשי של המבקש ובכל סניפיו ברחבי הארץ, לאסור על המשיבים לנקוט צעדים ארגוניים ו/או שיבושים בעבודה ו/או עיצומים ו/או שביתות חלקיות כלשהן, ולהורות למשיבים לקיים עבודה סדירה ומלאה לאלתר, עד למתן החלטה בסכסוך הקיבוצי. ביום 11.1.09 הודיעו המשיבים 1-3 על שביתה או השבתה, על פי הוראות סעיפים 5א' ו-5ב' לחוק ישוב סכסוכי עבודה, התשי"ז-1957. מוקדי הסכסוך הם: קליטת עובדי מוקד צפת כעובדי המבקש; שינויים מבניים חד צדדיים שבכוונת המעסיק לנקוט, ואשר הינם בעלי השלכות משמעותיות מבחינת זכויות העובדים, תנאי עבודתם, סדרי עבודתם, שכרם, קידומם בעבודה וביטחונם התעסוקתי, לנוכח החשש מצמצומים; ודרישת נציגות העובדים לנהל משא ומתן בנוגע למטלות נוספות שבכוונת המבקש להוסיף לעובדים, לרבות "חוק לרון", בשים לב לכך שכבר היום קיים אצל המבקש מחסור חמור בכוח אדם. השביתה הינה אמצעי מוכר בדין, שנועד לשכנע את המעסיק לשנות מעמדותיו במשא ומתן הקיבוצי. כבר נפסק לא אחת כי אין מקום לפקפק במעמדה הרם והמוגן של חירות השביתה, וכי יש לראות בה לפחות מסורת מקודשת, עד כדי כך שאין מתירים להרהר אחריה. אף על פי כן, ולמרות מעמדה הרם של זכות העובדים לשבות, חירות השביתה, ככל חירות או זכות אחרת, אינה מוחלטת אלא יחסית, ויש לאזנה עם זכויות, שיקולים ואינטרסים אחרים, ובהם נזקו של המעביד ושל צדדים שלישיים, והפגיעה בזכויותיהם. לא רק פגיעה באינטרסים אחרים תגביל, במקרים הראויים, את זכותם של עובדים לשבות, אלא גם סוג השביתה הננקטת. באחרונה שב בית הדין הארצי והדגיש כי גדרי חירות השביתה ייקבעו בהתאם לסיווגה כשביתה כלכלית, פוליטית או מעין פוליטית. עיון ב"עניינים שבסכסוך", מגלה כי העניינים שבגינם מתקיימים העיצומים בענייננו הולמים היטב את הגדרת העיצומים במקרה זה כ"שביתה כלכלית" לכל דבר ועניין. העניינים נוגעים באופן ברור במניעת פגיעה בתנאי עבודת עובדי המוסד, בשיפורם של תנאים אלה, ובחתימה על הסכם קיבוצי. משהגענו למסקנה כי מדובר בשביתה כלכלית, וכי ניתנה הודעה כדין על השביתה, נותרה לדיון השאלה האם הצעדים הארגוניים שבהם נקטו המשיבים עונים על דרישת המידתיות. המוסד לביטוח לאומי משרת את כלל תושבי מדינה ישראל, אולם חלק נכבד מן הפונים לקבלת גמלאות וסעדים אחרים מן המבקש נמנים עם האוכלוסיות החלשות, והם זקוקים לעזרה, ומתדפקים על שערי הסניפים ברחבי הארץ, לעיתים לצורך קבלת סיוע במימון אמצעי מחיה בסיסיים. במיוחד נכונים דברים אלה בתקופה זו שאנו נמצאים בה, וכאשר חלק מהפונים נפגעו בעקבות המשבר הכלכלי. משכך, האמצעי שננקט על ידי המשיבים, בדבר אי קבלת קהל, הינו בלתי מידתי, והוא פוגע בפונים מעל הנדרש. הבקשה לביטול העיצומים נדחית, בכפוף לכך שעובדי המוסד לביטוח לאומי ישובו לקבל קהל כמקודם.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה