מסתבר שמסעודה מנתיבות יכולה לתבוע את רפיק משכם בבית משפט לעבודה בת"א. דו הקיום במיטבו, או שמא בריונות משפטית ישראלית? כל אחד יענה על השאלה לפי השקפתו הפוליטית.

המערער הוא אזרח ישראלי (לא אם תשאלו את ליברמן), עורך דין במקצועו, שכתובתו בעיר אום אל פחם. המערער הועסק על ידי העמותה כיועצה המשפטי מיום 1.5.01 ועד שפוטר מעבודתו ביום 18.9.03. העמותה, שמקום מושבה בעיר רמאללה (לא רמלה), פעילה בתחום זכויות האזרח וזכויות עובדים. עיקר פעולתה בשטחי הרשות הפלשתינית (להלן גם: הרשות). בין המערער לבין העמותה נחתם הסכם עבודה שתוקפו לשנתיים. ההסכם כתוב בשפה הערבית ונחתם בשטחי הרשות. המערער תבע את המשיבה בגין זכויות סוציאליות שונות שבהן לטענתו קופח על ידה. בית הדין האזורי קיבל את בקשת המשיבה ומחק את התביעה על הסף. השאלה בדבר סמכותו של בית הדין להיזקק לתביעתו של המערער, אזרח ישראל המתגורר בה, כנגד העמותה, שהיא אישיות משפטית מאוגדת הפועלת בשטחי הרשות הפלסטינית, צריכה להתברר משלושה היבטים נפרדים הכרוכים ושלובים זה בזה: הסמכות הבינלאומית, הסמכות המקומית ו"הפורום הנאות". בקשר ל"קניית" סמכות בינלאומית, בית הדין בישראל יכול "לקנות" סמכות לדון בתביעה שהוגשה נגד תושב חוץ, מכוח מסירה כדין של ההזמנה לנתבע. ביום 26.10.05 הגיש עו"ד ב"כ העמותה בקשה להארכת מועד להגשת כתב הגנה. בהודעתו לא נמצא אף לא רמז לטענה בדבר העדר סמכות בינלאומית לבית הדין. מן ההודעה משתקפת קבלת מרות ובקשה מבית הדין לגלות אורך רוח מבחינת המועדים. חזקה על עורך דין כי מוכרות לו ההוראות שבצו בדבר המצאת מסמכים לרשות הפלסטינית, ומשלא העלה כל טענה לעניין זה, משמע קיבל על עצמו כי נתונה לבית הדין הסמכות הבינלאומית. לאחר שערכאה בישראל "קונה" סמכות בינלאומית לדון בתביעה, נתון לה שיקול דעת שלא להיזקק לתביעה, מקום שבו קיים פורום זר אחר שהינו "הפורום הנאות" לברר את התביעה. הלכה פסוקה היא כי בית הדין בישראל יגיע למסקנה כי אינו הפורום הנאות לדון בתביעה במקרים חריגים בלבד. נטל השכנוע מוטל על הטוען לקיומו של פורום נאות זר. אכן המערער שימש יועצה המשפטי של העמותה שהתאגדה בשטחי הרשות ומקום מושבה ברמאללה. השפה שבה נכתב הסכם העבודה עימו היא השפה הערבית. כל אלה אכן מטים את הכף לקבוע כי בית הדין בישראל אינו בבחינת פורום נאות לדון בתביעה. עם זאת ומנגד, מתברר כי המערער הינו אזרח ישראל, שמקום מושבו בעיר אום אל פחם שבתחום ישראל. בין היתר, בבסיס ההתקשרות בין הצדדים, העובדה שלמערער רישיון לעריכת דין בישראל, וכי הוא מוסמך להופיע בבתי משפט בישראל. כל אלה הן בבחינת זיקות המבססות את היותו של בית דין בישראל פורום נאות לדון בתביעה. לשאלת הדין החל יש משקל בבחינת הזיקות הרלוונטיות בקשר לשאלה בדבר הפורום הנאות, אלא שאין הוא בבחינת משקל מכריע. בשים לב לכך שאין בהסכם הוראה ברורה לעניין ה"דין החל", המסקנה היא כי מירב הזיקות, שהן בבחינת זיקות משמעותיות ביותר, קושרות את החוזה שבין הצדדים לדין הישראלי. ואני שואל.. לא היה ניתן לסיים את את המחלוקת בפיקניק משותף עם חומוס מאום אל פאחם, מסבחה מרמאללה, בקלאווה מרמלה, זיתים סורים ושירי ארץ ישראל?