שלום קוראים יקרים, גם היום אציג בפניכם פסקי דין מתחום העבודה שעשויים להתברר כרלוונטיים לכל אחד מאיתנו, מדובר בשני מקרים בעלי אופי דומה שנידונו יחדיו בבית המשפט הארצי לעבודה. המקרים עוסקים בשאלה מי הגוף האחראי לתשלומי הפנסיה ולהיקפם במקרה של תקופת עבודה מפוצלת בין גופים שונים. להמערער (בע"ע 756/05)הועסק בתעשייה האווירית בתקופה שבין נובמבר 1968 עד נובמבר 1988 , שם צבר לזכותו כספים בקרן הפנסיה מבטחים, אחת מקרנות הפנסיה הוותיקות, ההסתדרותיות. מסוף שנת 1989 ועד לפרישתו בינואר 2004 עבד מר קוריצקי במשרד הביטחון, שם צבר זכויות שונות על פי חוק הגמלאות. המערערת (בע"ע 611/06) עבדה בתקופה שבין אוגוסט 1973 ועד לאוגוסט 1993 ב"רשת עמל" , שם צברה זכויות פנסיה בקג"מ. לאחר מכן, עברה הגב' גלייזר להיות מועסקת בשירות המדינה, שם צברה זכויות פנסיה על פי חוק הגמלאות, וזאת עד לפרישתה ביום 1.1.2004. שני המערערים הגישו תובענה כנגד החלטת הממונה על הגמלאות להפחתת הגמלה. בשני פסקי הדין מושא ערעורים אלו, התקבלו ערעוריהם של הגמלאים, תוך שנקבע, כי "המשכורת הקובעת" לצורך חישוב גמלתם הינה משכורתם הקובעת בזמן עבודתם בשירות במדינה.
הזכאות הפנסיונית נקבעת על פי נוסח תקנון הקרן עובר למועד קרות האירוע המזכה. הסכמי רציפות בין הקרנות הפנסיה הותיקות, בינן לבין עצמן ובין כל אחת מהן לרשויות שלטון וגופים ציבוריים והמדינה ביכלל זה; הסכמים אלה מתבקשים מאליהם והינם כמעט כורח המציאות, כל עוד הזכאות הפנסיונית מותנית בתקופת ביטוח ממושכת. על פי תקנוני קג"מ ומבטחים ומכוחם של תקנונים אלה, הזכאות העקרונית לפנסיית זיקנה במקרה שחל הסכם הרציפות, צריכה להיקבע על פי הסכם הרציפות שהוראותיו גוברות על ההלכות הנהוגות על פי התקנונים כשלעצמם, במקרה של סתירה ביניהם. מכוח חוק הגמלאות , הזכאות לפנסיית זקנה במקרה של צירוף תקופות עבודה בשרות המדינה ואצל מעביד אחר, צריכה להיקבע על פי הסכם הרציפות בין המדינה לקרן הפנסיה. בהסכם הרציפות שנחתם ב-1973 בין קרנות הפנסיה ההסתדרותיות למדינה, נקבע לעניננו כי בכפוף לתקרה מסוימת,"המשכורת הקובעת" לגבי קרן משתתפת נקבעת לא על פי ההלכות הפנימיות הנהוגות בתקנון קרן הפנסיה, כי אם על פי המשכורת הקובעת המאוחרת הגבוהה יותר, לפיה חושבה הזכאות לפנסיית זיקנה בהתאם לחוק הגמלאות של העובד שפרש פרישת זיקנה מהמדינה. הטעם לקביעת ההסדר של תשלום פנסיה לפי "המשכורת הקובעת" הגבוהה יותר במוסד המשלם לאורך כל תקופות העבודה, יסודו בעידן בו, בעיקרו של דבר, הזכאות לפנסיית זיקנה נקבעה על פי המשכורת הקובעת בסמוך לפרישה. כך הם הדברים על פי חוק הגמלאות מאז ועד היום, וכך היו הדברים על פי תקנוני קרנות הפנסיה ההסתדרותיות. במקרה שלפנינו, אין מדובר באי העברה טכנית של קג"מ ומבטחים כמוסדות משתתפים את חלקם בגימלה למדינה, אלא במחלוקת בין שניהם לבין המבוטחים לגבי שיעור זכאותם לפנסיית הזיקנה על פי הסכם הרציפות ותקנוני הקרנות. משום כך, על הגמלאים לתבוע את הקרן המשתתפת בבית הדין, על מנת שייקבע על פי הסכם הרציפות ותקנות הקרנות מהי הגימלה לה הם זכאים, ושאותה על הקרן המשתתפת לשלם למוסד המשלם. חוק הפיקוח על הביטוח החליף את תקנוני הקרנות הותיקות בתקנון האחיד. ומכיוון, שהגב' גלייזר ומר קורצקי פרשו לגימלאות בינואר 2004, אזי זכאותם לפנסיית זיקנה מקג"מ ומבטחים, צריכה להיקבע על פי פירוש מותאם ונותן תוקף להסכם הרציפות. לאור הוראות חוק הפיקוח והתקנון האחיד ישנה שיטת חישוב אחידה של זכאות פנסיונית - שיטת הממוצעים, שיש ליישמה לפחות החל מהמועד הקובע. מאז 10/03 ואילך כל מוסד, זה המשלם וזה המשתתף חייבים כל אחד בתשלום גימלה על פי "ההוראות הנהוגות אצלו" ולא על פי משכורת הקובעת במוסד המשלם. באופן האמור, על פי הוראות התקנון האחיד ועל פי סעיף 12 להסכם הרציפות יש לחשב את פנסיית הזקנה המגיעה למר קוריצקי ולגב' גלייזר.
הזכאות הפנסיונית נקבעת על פי נוסח תקנון הקרן עובר למועד קרות האירוע המזכה. הסכמי רציפות בין הקרנות הפנסיה הותיקות, בינן לבין עצמן ובין כל אחת מהן לרשויות שלטון וגופים ציבוריים והמדינה ביכלל זה; הסכמים אלה מתבקשים מאליהם והינם כמעט כורח המציאות, כל עוד הזכאות הפנסיונית מותנית בתקופת ביטוח ממושכת. על פי תקנוני קג"מ ומבטחים ומכוחם של תקנונים אלה, הזכאות העקרונית לפנסיית זיקנה במקרה שחל הסכם הרציפות, צריכה להיקבע על פי הסכם הרציפות שהוראותיו גוברות על ההלכות הנהוגות על פי התקנונים כשלעצמם, במקרה של סתירה ביניהם. מכוח חוק הגמלאות , הזכאות לפנסיית זקנה במקרה של צירוף תקופות עבודה בשרות המדינה ואצל מעביד אחר, צריכה להיקבע על פי הסכם הרציפות בין המדינה לקרן הפנסיה. בהסכם הרציפות שנחתם ב-1973 בין קרנות הפנסיה ההסתדרותיות למדינה, נקבע לעניננו כי בכפוף לתקרה מסוימת,"המשכורת הקובעת" לגבי קרן משתתפת נקבעת לא על פי ההלכות הפנימיות הנהוגות בתקנון קרן הפנסיה, כי אם על פי המשכורת הקובעת המאוחרת הגבוהה יותר, לפיה חושבה הזכאות לפנסיית זיקנה בהתאם לחוק הגמלאות של העובד שפרש פרישת זיקנה מהמדינה. הטעם לקביעת ההסדר של תשלום פנסיה לפי "המשכורת הקובעת" הגבוהה יותר במוסד המשלם לאורך כל תקופות העבודה, יסודו בעידן בו, בעיקרו של דבר, הזכאות לפנסיית זיקנה נקבעה על פי המשכורת הקובעת בסמוך לפרישה. כך הם הדברים על פי חוק הגמלאות מאז ועד היום, וכך היו הדברים על פי תקנוני קרנות הפנסיה ההסתדרותיות. במקרה שלפנינו, אין מדובר באי העברה טכנית של קג"מ ומבטחים כמוסדות משתתפים את חלקם בגימלה למדינה, אלא במחלוקת בין שניהם לבין המבוטחים לגבי שיעור זכאותם לפנסיית הזיקנה על פי הסכם הרציפות ותקנוני הקרנות. משום כך, על הגמלאים לתבוע את הקרן המשתתפת בבית הדין, על מנת שייקבע על פי הסכם הרציפות ותקנות הקרנות מהי הגימלה לה הם זכאים, ושאותה על הקרן המשתתפת לשלם למוסד המשלם. חוק הפיקוח על הביטוח החליף את תקנוני הקרנות הותיקות בתקנון האחיד. ומכיוון, שהגב' גלייזר ומר קורצקי פרשו לגימלאות בינואר 2004, אזי זכאותם לפנסיית זיקנה מקג"מ ומבטחים, צריכה להיקבע על פי פירוש מותאם ונותן תוקף להסכם הרציפות. לאור הוראות חוק הפיקוח והתקנון האחיד ישנה שיטת חישוב אחידה של זכאות פנסיונית - שיטת הממוצעים, שיש ליישמה לפחות החל מהמועד הקובע. מאז 10/03 ואילך כל מוסד, זה המשלם וזה המשתתף חייבים כל אחד בתשלום גימלה על פי "ההוראות הנהוגות אצלו" ולא על פי משכורת הקובעת במוסד המשלם. באופן האמור, על פי הוראות התקנון האחיד ועל פי סעיף 12 להסכם הרציפות יש לחשב את פנסיית הזקנה המגיעה למר קוריצקי ולגב' גלייזר.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה