יום שני, 8 ביוני 2009

עבדים היינו לפרעה במצרים


המקרה הנידון לפנינו עוסק בזכיותיהם של עובדים זרים, הכרעת הדין עשויה להוות תמרור אזהרה למעסיקים שאינם מקיימים את החוק במלואו או לעובדים עצמם, שעשויים, אני מקוה, להתוודע לזכויותיהם. קהילת העובדים הזרים בישראל לא זוכה ליחס השיוויוני לו היא ראויה, אם אנו הבאנו אותם על מנת שיסייעו לנו עלינו גם לדאוג להם, גם אנחנו היינו פועלים זרים בתקופות מסוימות בהיסטוריה. התובעים, אזרחי אוקראינה, הועסקו כעובדי בניין החל מאמצע חודש אוקטובר 2001 ועד לאמצע חודש יולי 2005 באתרי בניה של הנתבעת ברחבי הארץ. הסיבה שהובילה להפסקת עבודתם של התובעים היא השינוי בצורת העסקתם של העובדים הזרים. דהיינו, לא עוד העסקה ישירה באמצעות קבלן הבנייה אלא העסקה עקיפה באמצעות חברות כוח האדם שניתנה להן הרשאה על פי חוק.
פרט לנתבעת, היו שותפות בהעסקת התובעים גם חברות כוח אדם אחרות, אשר התחלפו במהלך תקופת העבודה. מכאן, שתבנית העסקתם של התובעים הייתה תבנית העסקה משולשת: התובעים, חברות כוח האדם והנתבעת (המשתמשת), היינו מי שבחצריה הוצבו התובעים. שאלת זיהוי המעביד "המשפטי" מתעוררת באופן תדיר בהסדרי העסקה בלתי שגרתיים כמו בענייננו, בהם מעורבים מספר צדדים. המבחנים שנקבעו (בדב"ע (ארצי) נב/142 – 3 אלהרינאת – כפר רות, פד"ע כד 535 (1992) )לצורך זיהוי המעסיק הינם: א) כיצד ראו הצדדים את היחסים ביניהם וכיצד הגדירו אותם? ב) בידי מי הכוח לפטר את העובד ובפני מי היה עליו להתפטר? ג) מי קיבל את העובד לעבודה ומי קבע והסדיר את תנאי קבלתו אליה, מי שיבץ אותו במקום העבודה ומי העבירו מתפקיד לתפקיד? ד) מי קבע את מכלול תנאי עבודתו, וכן הלאה. יישום המבחנים שנקבעו בפסיקה על המקרה שבפנינו בשאלת זהות המעסיקה, ובחינת מכלול חומר הראיות, כמו גם המדיניות המשפטית הראויה מובילים למסקנה כי יש לראות בנתבעת את מעסיקתם של התובעים – בין אם לבד ובין ביחד עם חברות כח האדם. מכלול הקשרים והזיקות בין התובעים והנתבעת מצביעים על הנתבעת כמעסיקתם של התובעים. העבודה שלשם ביצועה נשכרו התובעים נעשתה במסגרת עיסוקה המרכזי של הנתבעת ואין מדובר במקרה בו נשכרו התובעים לביצוע פרויקט צדדי כלשהו הדורש מיומנות מיוחדת שאינה מסוג המיומנויות המרכזיות של הנתבעת. תכליתה של תבנית העסקת התובעים, קרי – התקשרות עם חברות כוח אדם שכל תפקידן הסתכם בהעברת תשלומים לתובעים, הייתה להתחמק מהחובות המוטלות על הנתבעת כמעסיקתם של התובעים ולגלגל את האחריות להעסקתם של האחרונים אל חברות כוח האדם. תכלית זו אינה עולה בקנה אחד עם המדיניות המשפטית הרצויה ועם התכלית של העסקת עובד באמצעותן של חברות כוח אדם. במסגרת מדיניות זו, ראוי לראות במתכונת ההעסקה דוגמת זו שבפנינו כמתכונת בה הנתבעת משמשת כמעסיקתן של התובעים. הנתבעת תשלם לכל אחד מהתובעים הפרשי שכר, פיצויי פיטורים, ואת הזכויות הסוציאליות.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה