מה שבטוח- ביטוח

לכל מי שעשה מילואים לאחרונה אוצו רוצו לפדות את תשלומי המילואים לפני העיצומים הבאים של המוסד לביטוח לאומי. לכל אלו שחולקים את אותו תחביב כמוני: הליכה לסניפי ביטוח לאומי ללא שום סיבה ממשית מלבד ההנאה שבהצטופפות בתורים גם גם אוצו רוצו. פסיקה כל כך פרגמטית ומחוברת למציאות מזמן לא ראיתי ואני מתכבד שלא לומר נהנה להביאה אליכם.
זוהי בקשה למתן צו זמני המורה למשיבים לבטל את העיצומים בהם הם נוקטים מיום 26.7.09 במשרד הראשי של המבקש ובכל סניפיו ברחבי הארץ, לאסור על המשיבים לנקוט צעדים ארגוניים ו/או שיבושים בעבודה ו/או עיצומים ו/או שביתות חלקיות כלשהן, ולהורות למשיבים לקיים עבודה סדירה ומלאה לאלתר, עד למתן החלטה בסכסוך הקיבוצי. ביום 11.1.09 הודיעו המשיבים 1-3 על שביתה או השבתה, על פי הוראות סעיפים 5א' ו-5ב' לחוק ישוב סכסוכי עבודה, התשי"ז-1957. מוקדי הסכסוך הם: קליטת עובדי מוקד צפת כעובדי המבקש; שינויים מבניים חד צדדיים שבכוונת המעסיק לנקוט, ואשר הינם בעלי השלכות משמעותיות מבחינת זכויות העובדים, תנאי עבודתם, סדרי עבודתם, שכרם, קידומם בעבודה וביטחונם התעסוקתי, לנוכח החשש מצמצומים; ודרישת נציגות העובדים לנהל משא ומתן בנוגע למטלות נוספות שבכוונת המבקש להוסיף לעובדים, לרבות "חוק לרון", בשים לב לכך שכבר היום קיים אצל המבקש מחסור חמור בכוח אדם. השביתה הינה אמצעי מוכר בדין, שנועד לשכנע את המעסיק לשנות מעמדותיו במשא ומתן הקיבוצי. כבר נפסק לא אחת כי אין מקום לפקפק במעמדה הרם והמוגן של חירות השביתה, וכי יש לראות בה לפחות מסורת מקודשת, עד כדי כך שאין מתירים להרהר אחריה. אף על פי כן, ולמרות מעמדה הרם של זכות העובדים לשבות, חירות השביתה, ככל חירות או זכות אחרת, אינה מוחלטת אלא יחסית, ויש לאזנה עם זכויות, שיקולים ואינטרסים אחרים, ובהם נזקו של המעביד ושל צדדים שלישיים, והפגיעה בזכויותיהם. לא רק פגיעה באינטרסים אחרים תגביל, במקרים הראויים, את זכותם של עובדים לשבות, אלא גם סוג השביתה הננקטת. באחרונה שב בית הדין הארצי והדגיש כי גדרי חירות השביתה ייקבעו בהתאם לסיווגה כשביתה כלכלית, פוליטית או מעין פוליטית. עיון ב"עניינים שבסכסוך", מגלה כי העניינים שבגינם מתקיימים העיצומים בענייננו הולמים היטב את הגדרת העיצומים במקרה זה כ"שביתה כלכלית" לכל דבר ועניין. העניינים נוגעים באופן ברור במניעת פגיעה בתנאי עבודת עובדי המוסד, בשיפורם של תנאים אלה, ובחתימה על הסכם קיבוצי. משהגענו למסקנה כי מדובר בשביתה כלכלית, וכי ניתנה הודעה כדין על השביתה, נותרה לדיון השאלה האם הצעדים הארגוניים שבהם נקטו המשיבים עונים על דרישת המידתיות. המוסד לביטוח לאומי משרת את כלל תושבי מדינה ישראל, אולם חלק נכבד מן הפונים לקבלת גמלאות וסעדים אחרים מן המבקש נמנים עם האוכלוסיות החלשות, והם זקוקים לעזרה, ומתדפקים על שערי הסניפים ברחבי הארץ, לעיתים לצורך קבלת סיוע במימון אמצעי מחיה בסיסיים. במיוחד נכונים דברים אלה בתקופה זו שאנו נמצאים בה, וכאשר חלק מהפונים נפגעו בעקבות המשבר הכלכלי. משכך, האמצעי שננקט על ידי המשיבים, בדבר אי קבלת קהל, הינו בלתי מידתי, והוא פוגע בפונים מעל הנדרש. הבקשה לביטול העיצומים נדחית, בכפוף לכך שעובדי המוסד לביטוח לאומי ישובו לקבל קהל כמקודם.

מסתבר שמסעודה מנתיבות יכולה לתבוע את רפיק משכם בבית משפט לעבודה בת"א. דו הקיום במיטבו, או שמא בריונות משפטית ישראלית? כל אחד יענה על השאלה לפי השקפתו הפוליטית.

המערער הוא אזרח ישראלי (לא אם תשאלו את ליברמן), עורך דין במקצועו, שכתובתו בעיר אום אל פחם. המערער הועסק על ידי העמותה כיועצה המשפטי מיום 1.5.01 ועד שפוטר מעבודתו ביום 18.9.03. העמותה, שמקום מושבה בעיר רמאללה (לא רמלה), פעילה בתחום זכויות האזרח וזכויות עובדים. עיקר פעולתה בשטחי הרשות הפלשתינית (להלן גם: הרשות). בין המערער לבין העמותה נחתם הסכם עבודה שתוקפו לשנתיים. ההסכם כתוב בשפה הערבית ונחתם בשטחי הרשות. המערער תבע את המשיבה בגין זכויות סוציאליות שונות שבהן לטענתו קופח על ידה. בית הדין האזורי קיבל את בקשת המשיבה ומחק את התביעה על הסף. השאלה בדבר סמכותו של בית הדין להיזקק לתביעתו של המערער, אזרח ישראל המתגורר בה, כנגד העמותה, שהיא אישיות משפטית מאוגדת הפועלת בשטחי הרשות הפלסטינית, צריכה להתברר משלושה היבטים נפרדים הכרוכים ושלובים זה בזה: הסמכות הבינלאומית, הסמכות המקומית ו"הפורום הנאות". בקשר ל"קניית" סמכות בינלאומית, בית הדין בישראל יכול "לקנות" סמכות לדון בתביעה שהוגשה נגד תושב חוץ, מכוח מסירה כדין של ההזמנה לנתבע. ביום 26.10.05 הגיש עו"ד ב"כ העמותה בקשה להארכת מועד להגשת כתב הגנה. בהודעתו לא נמצא אף לא רמז לטענה בדבר העדר סמכות בינלאומית לבית הדין. מן ההודעה משתקפת קבלת מרות ובקשה מבית הדין לגלות אורך רוח מבחינת המועדים. חזקה על עורך דין כי מוכרות לו ההוראות שבצו בדבר המצאת מסמכים לרשות הפלסטינית, ומשלא העלה כל טענה לעניין זה, משמע קיבל על עצמו כי נתונה לבית הדין הסמכות הבינלאומית. לאחר שערכאה בישראל "קונה" סמכות בינלאומית לדון בתביעה, נתון לה שיקול דעת שלא להיזקק לתביעה, מקום שבו קיים פורום זר אחר שהינו "הפורום הנאות" לברר את התביעה. הלכה פסוקה היא כי בית הדין בישראל יגיע למסקנה כי אינו הפורום הנאות לדון בתביעה במקרים חריגים בלבד. נטל השכנוע מוטל על הטוען לקיומו של פורום נאות זר. אכן המערער שימש יועצה המשפטי של העמותה שהתאגדה בשטחי הרשות ומקום מושבה ברמאללה. השפה שבה נכתב הסכם העבודה עימו היא השפה הערבית. כל אלה אכן מטים את הכף לקבוע כי בית הדין בישראל אינו בבחינת פורום נאות לדון בתביעה. עם זאת ומנגד, מתברר כי המערער הינו אזרח ישראל, שמקום מושבו בעיר אום אל פחם שבתחום ישראל. בין היתר, בבסיס ההתקשרות בין הצדדים, העובדה שלמערער רישיון לעריכת דין בישראל, וכי הוא מוסמך להופיע בבתי משפט בישראל. כל אלה הן בבחינת זיקות המבססות את היותו של בית דין בישראל פורום נאות לדון בתביעה. לשאלת הדין החל יש משקל בבחינת הזיקות הרלוונטיות בקשר לשאלה בדבר הפורום הנאות, אלא שאין הוא בבחינת משקל מכריע. בשים לב לכך שאין בהסכם הוראה ברורה לעניין ה"דין החל", המסקנה היא כי מירב הזיקות, שהן בבחינת זיקות משמעותיות ביותר, קושרות את החוזה שבין הצדדים לדין הישראלי. ואני שואל.. לא היה ניתן לסיים את את המחלוקת בפיקניק משותף עם חומוס מאום אל פאחם, מסבחה מרמאללה, בקלאווה מרמלה, זיתים סורים ושירי ארץ ישראל?

רשות שדות התועופה VS ישראל אטיאס

אני מת לטוס לחו"ל. אני בטוח שגם אתם. התחושה הזאת של החופש, תחושת האומניפוטנטיות האוחזת בנו כאשר אנו יוצאים לארצות ניכר שבאמתחתנו מטרה אחת ויחידה: להינות (ולחזור עם מגבת או שתיים). תחושת החופש מתחילה לחלחל כבר כשמגיעים לשדה התעופה, מבחינת התודעה שלנו זהו שטח מפורז בין החיים האמיתיים שלנו לאוטופיה החופשתית. כבר בו מתחילים לחוש טוב מבדרך כלל. מתבקש מצידי לומר שגם לכתוב על שדה התעופה מעורר בי תחושות נפלאות שכאלה, אך זה לא המצב, תהנו.
מתוקף חוק רשות שדות התעופה (הוראת שעה), תש"ם-1980 נחתם בין רשות שדות התעופה לבין הממשלה סיכום דברים שלפיו חלק מהתקנים במסופים יהיו של עובדי רשות וחלקם יהיו של עובדי חברות המבצעות את רוב עבודת הפעלת המסופים. דה פקטו, הפעילה ומפעילה הרשות את המסופים באמצעות חברות, המספקות מגוון שירותים ופועלות במסגרת הסכמי התקשרות הנערכים מעת לעת, בעקבות עריכת מכרזים. בתקופה הרלוונטית, הפעילו שלוש חברות את המעברים, ביניהם המשיבה 2. המערערים הועסקו במסופי מעבר היבשתיים. לדידם, הם הועסקו רשמית על ידי החברות אבל בפועל הופעלו על ידי הרשות ושימשו בתפקידים בכירים במסופים, כך שיש לראות בה מעסיקתם לכל דבר ועניין.
במבט-על, על כלל הפעילות במסוף עולה, כי הרשות ביצעה את הניהול הבכיר, המדינה ביצעה את ענייני המכס והשיטור, והחברה ביצעה את הפעולות האחרות של הפעלת המסופים. הנאמר לעיל, בהכללה, לגבי הפעלת המעברים נכון גם לגבי המערערים. חוזה העבודה הכתוב, ולפעמים הלא כתוב, היה עם החברה. הם קיבלו את שכרם ותנאים נלווים מהחברה. הם גויסו על ידי החברה כאשר קבלתם לעבודה נעשתה באישור מנהל המסוף מטעם הרשות. תפקידם הבכיר של המערערים אינו הופך אותם לעובדי הרשות. המסגרת של מיקור חוץ שנקבעה בהסכמים של הרשות עם המדינה ועם החברה כללה עובד בכיר בכל מעבר, כדי לדאוג לביצוע עבודת הפעלת המעבר. אכן, עבודתם של המערערים היתה דומה מאד לזאת של חלק מעובדי הרשות במעברים, אולם אין בכך כדי להפוך אותם לעובדי הרשות. במקרה הרגיל של מיקור חוץ, החברה שמזמינה מיקור חוץ מוסרת לחברה אחרת חלק מעיסוקה ועיקר העבודה נעשה במפעל של החברה שקיבלה על עצמה לספק את המוצר או חלקים ממנו. צורה נוספת של מיקור חוץ היא ביצוע פונקציות במפעל של המזמין על ידי חברה חיצונית. המקרה שבו אנו דנים שונה ממקרים אחרים של מיקור חוץ של פונקציות בהיקפו, שכן הרשות מפעילה את מעברי הגבול בעיקר באמצעות עובדי חברת שמירה ובטחון המהווים כ- 90% מהעובדים במעברים אלה. כך שלפנינו מקרה של מיקור חוץ של פונקציות רבות ושונות, היינו, לא רק של עובדי אבטחה או ניקיון אלא כמעט של מפעל שלם. מדובר במיקור חוץ אותנטי שנעשה בנסיבות העניין מסיבות ומשיקולים לגיטימיים – בהם בעיקרם שיקולים תפעוליים ותקציביים. כמו כן, העסקה באמצעות מיקור חוץ נעשתה על פי תכתיב של המדינה שעוגן בהסכם בין הממשלה לרשות מיום 4.9.1995. ועוד, אין מקום לשלול את טענת הרשות, כי העסקה כזו נדרשת על מנת לאפשר גמישות שתתאים לנסיבות הדינאמיות של הפעלת המעברים, שהן – בין היתר – פועל יוצא של שינויים פוליטיים וביטחוניים שאינם בשליטת הרשות.
כתוצאה מכל הנאמר לעיל נדחתה התביעה להכיר ברשות שדות התעופה כמעסיק בנסיבות בהן מוּקר החוצה חלק הארי של ניהול מסופי המעברים היבשתיים בגבולות המדינה. ואנחנו? אנחנו נתרפק על הטיול האחרון שלנו בחו"ל

יש לך שקל?

אתמול מצאתי חמישה שקלים על המדרכה, עוד לפני שהספקתי להתכופף ולהרים את המטבע קפצו עלי פקחי מס הכנסה וגבו ממנימס מופלג, מהון של חמישה שקלים נותרו רק שלושה ונאלצתי להסתפק בארטיק קרח. פסק הדין לפנינו פותח צוהר של תקווה למוצאי השקלים באשר הם. תתקשרו מהר לדוד העשיר מאמריקה, זה הזמן לקבל מתנות. השאלה המתעוררת בערעור זה היא, האם "תמיכת קרובים", במקרה זה אחות וגיס, בסכומים צנועים מהווה "הכנסה" כמשמעות מונח זה בחוק הבטחת הכנסה, התשמ"א - 1980 השוללת את הזכאות לגימלה על פי החוק באופן חלקי או מלא. בית הדין האזורי בבאר שבע השיב על כך בחיוב, ומכאן הערעור שבפנינו.
יש לקבל את ערעור המערער. התכלית החקיקתית של חוק הבטחת הכנסה היא להעניק את הגמלה למי שאין לו הכנסה והוא אינו יכול להפיק הכנסה מטעמים שאינם תלויים בו. אין מחלוקת, שתמיכת קרובים, אינה בגדר "הכנסה" כמשמעותה בסעיף 2 לפקודת מס הכנסה. מבין החלופות האחרות של הגדרת המונח "הכנסה" בסעיף 9(א) לחוק הבטחת הכנסה, החלופה היחידה הרלבנטית היא זו הקבועה בסעיף 9(א)(4) לחוק שעניינה: "סכומים שיראו אותם כהכנסה מנכס, אף אם אין מופקת ממנו הכנסה". על פי סעיף זה, אכן סכום כסף יכול להיחשב "נכס" היכול להפיק הכנסה כל עוד אין המדובר בסכום "שאינו מובא בחשבון" כקבוע באחד החריגים לסעיף 9(ג) לחוק. במקרה הנוכחי, הסכום שאינו מובא בחשבון הוא סכום שאינו עולה על הסכום הממוצע במשק כפול 6. אין מחלוקת, שבחודשים הרלבנטיים לערעור זה לא עלה הסכום שניתן במתנה למערער על ידי קרוביו על פי 6 מהשכר הממוצע במשק. אשר על כן ובנסיבות אלה, לא יחול סעיף 9(א)(4) לחוק שעניינו סכומים שיראו אותם כהכנסה מנכס, מפני שבשל החריג הנ"ל להגדרת נכס, אין הכספים שהוענקו למערער על ידי קרוביו בבחינת "נכס" בשל גובהם, ולכן לא תחול לגביהם ההגדרה של הכנסה "מנכס". אכן, אילו עלה סכום הכספים במקרה דנא על פי שש מהשכר הממוצע במשק, היה מקום לבחון, מהי ההכנסה בפועל המופקת מאותם כספים. תכליתו של חוק הבטחת הכנסה היא להעניק גמלה לסיפוק צרכים חיוניים מינימליים למי שאין לו הכנסה, ואינו יכול להפיק הכנסה מטעמים שאינם תלויים בו. לצורך מימוש תכלית זו, קובע החוק מפורשות כי לא כל הכנסה המתקבלת אצל המבוטח היא הכנסה לצורך החוק. רק "הכנסה" המפורטת בסעיף 9 לחוק היא "הכנסה" לצורך חוק הבטחת הכנסה ויש להביאה בחשבון בחישוב גמלתו של המבוטח. במקרה הנוכחי, סכומי הכסף שהתקבלו מקרובי משפחתו של המערער אינם בגדר "הכנסה". הגמלה המשתלמת לזכאי היא בהחלט בסכום נמוך, והיא אכן מינימלית. בנסיבות אלה, אין לתמוה על בני משפחה המתנדבים לסייע למערער מדי פעם בהתאם לאפשרויותיהם להגדיל במשהו את ההכנסה לה הוא זכאי מכח החוק ולשפר על ידי כך במעט את מצבו, בו הוא נזקק לכלכל את ביתו. הדרישה לנגוס בגמלה בשל סיוע צנוע וולנטרי לא קבוע של קרובים אין לה הגיון כלכלי או חברתי. היא מתעלמת מגובהה של הגמלה לעומת הצרכים האלמנטרים החיוניים של משפחה, שספק אם הם יכולים לבוא על סיפוקם בסכום הגמלה. השקפת המוסד מתעלמת, לכאורה, מגישה זו וממוסד העזרה ההדדית בחברה הישראלית שיש לו יסודות עמוקים במורשת ישראל הבא לידי ביטוי, בין השאר, בגמ"חים למיניהם. עזרה כספית וולנטרית לא קבועה ובלתי מחייבת של בני משפחה שהיא, למעשה, בגדר מתנה, ולא ראוי שתשחרר את המדינה מלשלם את סכום "הרצפה" שהיא משלמת באמצעות הגמלה. אין בנמצא מקור הכנסה בחוק הבטחת הכנסה ש"העזרה המשפחתית" דנא יכולה להיכלל בו. הערעור מתקבל. המערער יהיה זכאי למלוא הגמלה בגין החודשים בהם נשללה ממנו באופן מלא או חלקי בשל סכומי הכסף שהופקדו בחשבון הבנק שלו על ידי קרובי משפחתו.

הצלמניה

זוכרים את דוגי האוזר? אח"כ הגיע עלינו לטובה אי. אר והיום כולנו מכורים להאוס. אז גם אני החלטתי להצטרף לטרנד ולהתחיל בסידרת בית חולים משלי... להלן תקציר הפרק הראשון:

מהות התביעה: מרכז רפואי אסף הרופא, הינו בית חולים ממשלתי ועובדיו נמנים על עובדי המגזר הציבורי. הרנטגנאים במוסד זה הועסקו משך שנים בשתי צורות העסקה: רובם הועסקו כעובדים קבועים שעליהם הוחל ההסכם הקיבוצי ואילו מיעוטם הועסק כ'תורני חוץ' שהוצאו חד-צדדית על ידי הנהלת בית החולים מההסכם הקיבוצי ומעמדם הוסדר ב"חוזה עבודה אישי להעסקת עובד" שהתחדש מעת לעת. העבודה הנעשית על ידי הרנטגנאים הקבועים המועסקים על פי ההסכם הקיבוצי זהה במהותה לעבודה המבוצעת על ידי תורני החוץ. בפסק דין מיום 29.7.2008, התקבלה תביעת הטכנאיות.
מכוח סעיף 15 לחוק הסכמים קיבוציים חל ההסכם הקיבוצי על כלל עובדי הרנטגן המועסקים בבית החולים הלל הרופא, בו עבדו הטכנאיות. סעיף 15(3) לחוק מחיל את הוראות ההסכם הקיבוצי על "על כל העובדים מהסוגים הכלולים בהסכם". לשונו של ההסכם הקיבוצי המיוחד החל בענייננו, קובעת מפורשות כי הוא חל "על כל הרנטגנאים בדירוג הרנטגנאים המועסקים בשירות המעסיקים החתומים על הסכם זה". מכאן, כי תחולתו של ההסכם הקיבוצי של עובדי הרנטגן במגזר הציבורי מותנה בשני תנאים. התנאי הקובע כי על העובד להיות רנטגנאי. מבחינת מהות עבודתן, הטכנאיות הינן רנטגנאיות כמו כל עובד רנטגן אחר בבית החולים. התנאי של העסקה בדירוג הרנטגנאים. הטכנאיות לא הועסקו בתנאי העבודה שנקבעו בדירוג הרנטגנאים אלא לפי חוזה עבודה אישי. על מנת לפרש את המלים "בדירוג הרנטגנאים" עלינו להתחשב במכלול הוראות ההסכם הנוגעות לסוגייה, וזאת על רקע ההקשר התעשייתי אשר מעוגן בהסכם. משמעות הסעיף היא, כי תנאי העבודה של עובדי רנטגן יינתנו רק למי שעוסק בפועל במקצוע והיישום של רעיון זה הוא בכך שההסכם חל על עובדים ב"דירוג הרנטגנאים". ההסכם יצא מנקודת הנחה, כי עובד רנטגן העוסק במקצוע ידורג בדירוג הרנטגנאים. אין בהסכם קיבוצי הסכמה שהמעסיק יכול לקבוע – חד-צדדית – איזה עובדי רנטגן יקבלו את התנאים שנקבעו בהסכם ואיזה יוצאו מתחולתו, ואין הגיון בהסדר כאמור שנראה, על פני הדברים, כי יש בו כדי לחתור תחת התפישה שביסוד משפט העבודה הקיבוצי. על כן, ההסכם הקיבוצי חל על "כל" עובדי הרנטגנאים המועסקים בבית החולים אסף הרופא. פירוש אחר אינו תואם את הנורמות ביחסי עבודה קיבוציים. ארגון יציג מייצג את כל העובדים ביחידת המיקוח. הוצאת עובדים מיחידת המיקוח מחלישה את הארגון היציג, שלא לצורך ובאופן שאינו עולה בקנה אחד עם הרצוי והראוי. משאין סעיף כזה בהסכם הקיבוצי הנהלת המפעל אינה רשאית להעסיק עובדים לפי חוזה אישי שתנאיו פחות טובים מתנאי ההסכם. תופעה של הוצאת עובדים מתחולתו של הסכם קיבוצי באופן חד-צדדי, עומדת בניגוד למושכלות יסוד של משפט העבודה הקיבוצי, השוללות פעולה חד-צדדית של המעסיק או של גורם אחר, שתכליתה להחליש את הארגון בדרך עקיפה ושלא במסגרת משא ומתן קיבוצי.

הבנתם חברים? בפעם הבאה אם חס וחלילה תעשו צילום עקב בליעה בשוגג של אטב כביסה, תדעו שמי שמצלם אותכם כפוף להסכם הקיבוצי, ובינינו..אין הרבה מחשבות יותר מרגשות מזו.

שיא האופנה, להשתמש בירח כנזם לאף

תפוס לי הצוואר.. זה לא אמור לעניין אף אחד, אבל עם המיתון הרובץ בפתחינו מסתבר שזו הזדמנות להגדיל את ההכנסות. נראה, אולי אני אארגן לעצמי גם איזו ציפורן חודרנית בשביל לטוס לברזיל בקיץ. עסקינן בתובענה, במסגרתה מבקשת התובעת להכיר בפגיעה האורטופדית בעמוד השדרה הצווארי כתאונה בעבודה.
בתי הדין לעבודה מייחסים בד"כ משקל רב לחוות דעת המומחה מטעם בית הדין, זאת מטעם שהאובייקטיביות של המומחה מטעם בית הדין גדולה יותר ומובטחת במידה מירבית. בשאלות רפואיות יסמוך ביה"ד את ידיו על חוות דעת מומחה ומסקנותיו ולא יסטה מהן, אלא אם קיימת הצדקה עובדתית או משפטית יוצאת דופן לעשות כן. המומחה שלל קיומו של קשר סיבתי בין מצבה הרפואי של התובעת בכל הקשור לעמוד השדרה הצווארי לבין תנאי עבודתה. המדובר בקביעה רפואית אשר הובאה במסגרת חוות דעת מפורטת ומנומקת, וראוי לקבלה . המומחה ביסס מסקנותיו על החומר אשר הונח בפניו, תוך שהוא קושר היטב בין זה לבין זה. עסקינן בקביעות רפואיות גרידא, מטעם מומחה אשר מונה על ידי בית הדין, בהן בית הדין אינו נוהג להתערב. המומחה פירט את נתוניה הרפואיים האישיים של התובעת, והחיל אותם על תנאי עבודתה כפי שנקבעו על ידי בית הדין. בקיצור, אכזבה, התובענה נדחתה ואת השלמת ההכנסה שלי אצטרך למצוא במקום אחר.

אנו האזרחים הקטנים

אפתח בגילוי נאות: אני אזרח קטן(!!!) וככזה מצאה חן בעיני היחס החריג שנתן בית המשפט בפסיקה שלהלן. אז אם אתן גם כן מתהדרים בתואר "אזרח קטן" אז זה בשבילכם: מדובר בבקשת רשות ערעור על החלטת בית הדין האזורי לעבודה בה נדחתה בקשת המבקש למתן צו נגד המשיב לפי סעיף 6 לפקודת ביזיון בית המשפט ונקבע כי אין הצדקה לחיוב המשיב בתשלום ריבית והצמדה.
נקבע כי יש מקום לקבל את טענות המבקש, בכל הנוגע להפרשי הצמדה וריבית ולהוצאות ושכר טרחה. גם אם הפרשי ההצמדה והריבית הם זניחים, הרי שבנסיבות העניין אין שלא להיענות לבקשה ועל המשיב לשלמם. כל זאת, בעיקר לנוכח התנהלות המשיב והטרחה שנגרמה למבקש, חרף החלטות בית הדין. חובת הרשות הציבורית לקיים פסקי דין והחלטות היוצאים מלפני הרשות השופטת קיימת במקרים "קטנים", בהם מעורב "האזרח הקטן" כמו גם במקרים "גדולים" הנוגעים לציבור רחב יותר(מילים כדורבנות). קיימת חובה לרשות לפעול על פי דין כלפי הציבור הרחב וכלפי האזרח הקטן, בדרך המהווה דוגמה לציבור. המשיב ישלם למבקש הפרשי הצמדה וריבית לפי חוק פסיקת ריבית והצמדה, תשכ"א-1961, שיחושבו מיום מתן החלטת בית הדין האחרונה בעניין ועד ליום התשלום בפועל. כן ישלם המשיב למבקש שכר טרחת עורך דין בגובה 1000 ₪ בתוספת מע"מ, תוך 30 יום מהיום. ככל שלא ישולם במועד, ישא הסכום ריבית והצמדה ממועד מתן פסק דין זה ועד למועד התשלום.

עכשיו אפשר להדליק סיגריה עם איזה מרגריטה קפואה בים.